"אין ארוחות חינם" הוא בבחינת פתגם רווח בלימודי הכלכלה. ההיגיון ברור, גם אם משהו מוצע לך, לצרכן הסופי ללא תשלום, יש בגינו חיוב. גם העיתון הזה לא מוצע לכולם בחינם. המפרסמים למשל, ויש רבים כאלה, נדרשים לשלם לא מעט כסף כדי להופיע ב"ישראל היום". בזכות הפופולריות של העיתון יותר ויותר מפרסמים בוחרים לפרסם בעיתון הזה. חלק מהציבור בוחר לרכוש את המוצרים המפורסמים בו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ל"ישראל היום" יש מודל. פשוט מאוד. העיתון מחולק בחינם. זה אחד מסודות ההצלחה שלו. הסוד הנוסף הוא שהציבור בוחר בו בכל יום ואוהב לקרוא אותו. יש כאן נוסחה להצלחה. די גלויה. העיתון הזה אומר את אשר על דעתו לציבור והציבור יכול לבחור בה.
אמש בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 זכינו שוב להבהרות המלומדות של ח"כ איתן כבל שאינו רוצה לסגור את העיתון הזה. רק לחייב אותו לפעול בתשלום. אני גם לא רוצה לדרוש מקוקה קולה להפסיק לייצר את המשקה שלה, רק שתפסיק לשים בו גזים. כי זה מקפח את האוויר שמסביב.
החוק - סיכול ממוקד
החוק כל כך לא רוצה לסגור את "ישראל היום" לכאורה, אבל הוא רוצה להכתיב לעיתון הזה פגיעה במודל ההצלחה שלו. ויתרה מכך, ההצעה קובעת גם שהמחיר יהיה 70% מהמחיר של עיתון יומי נפוץ גדול. כלומר ש"ידיעות אחרונות" ישלוט במחיר של "ישראל היום". יפה, לא?
חזר הפרשן של העיתון "גלובס" על הטיעון ששמענו מאותו הבית: אם נותנים ירקות ופירות בחינם, זה ישבור את השוק - כי החקלאים חיים מזה. ואני שואל אותו: האם אתר החדשות ynet גובה תשלום? האם אתר החדשות של "גלובס" גובה תשלום? האם חדשות 2, אפילו התוכנית שבה שודר העימות הזה, גובה תשלום? לא. ברור שלא. הם מחולקים בחינם.
ואם נטפלים למודל החינם, מה עם כל המקומונים, כל העיתונים האחרים שמחולקים בחינם? כל העלונים בבתי הכנסת הרוויים בהטפה פוליטית שנמסרים בחינם? והרדיו (למעט רשות השידור) - למה הוא צריך להישאר בחינם?
גם הם בחינם: "וואלה!", ynet, וערוצים 10 ו־2
הלכו חברי הכנסת ותפרו חוק על מידותיו של העיתון הזה, פעם אחר פעם הם כבר עושים זאת, במטרה לפגוע במודל שמסייע לעיתון הזה להצליח. אם הבולשביקים והקומיסרים האלה יצליחו, הם יפתחו תיאבון וימשיכו לשלב הבא. לכן עבורנו, זהו קרב סטלינגרד. נגד כל הסטאלינסטים שרוצים לסגור עיתון בישראל ותוך כדי כך לחייב את הציבור לשלם יותר כסף על החדשות המודפסות שהם צורכים.
מודל החינם יכול לעבוד בכל מקום. אז למה מנסים לעשות לנו בכנסת סיכול ממוקד? העובדה ש"ישראל היום" הצליח היא קודם כל בזכות הקוראים שלו. אם לא היו אוהבים את התוכן בעיתון, אם לא היו נוהגים לקרוא אותו, לא היה עוזר ה"חינם". נתוני הרייטינג היו נותרים נמוכים. קחו למשל את ערוץ 10. גם הוא מחולק בחינם וברוב המקרים, מפסיד בקרב הרייטינג מול ערוץ 2. במקרה של ערוץ 10, הרי אפילו היתה שם פריסה נדיבה להתחייבויות שהעמיד בפני המדינה. התחייבויות שהוא מתקשה לעמוד בהן שוב ושוב. ה"חינם" לא עזר לו.
גם ספרים חולקו בעבר בחינם. אפילו ספרים עבי כרס, של דפי זהב. זוכרים אותם? הם חולקו והיו פופולריים וגבו תשלום מפרסומות של בעלי מקצוע. האינטרנט הפך את המודל החינמי הזה לפחות מוצלח ולפחות מעודכן, ובכלל, הציבור הפסיק לצרוך אותם כי הסלולאריים לא מצריכים היום שינון או שימוש במספרים.
אינטרס פוליטי ומסחרי
הרעיון שהכנסת תתערב בחקיקה ותעצור את "מודל החינם", רק משום ש"ישראל היום" הצליח מאוד במקום מסוים ועיתון אחר ירד מגדולתו, הוא פשוט בלתי נסבל. זה הרי צועק לאור יום שיש פה הירתמות למונופול שאיבד מכוחו. אם חלילה תצלח החקיקה הזאת שתכליתה כפולה - סתימת פיות על רקע פוליטי ובעיקר שירות האינטרסים המסחריים הצרים של גוף גדול ומשפיע כמו "ידיעות אחרונות" - הרי יהיה ברור בשביל מי עובדים חברי הכנסת. הם יחזירו את המונופול לידיו של נוני מוזס.
חברה שמתחילה בסיכול ממוקד של הצלחות, שבתכלית שלהן הן מסחריות, היא לא חברה פתוחה. היא חברה שהולכת ונסגרת. תארו לכם שהממשל האמריקני היה מחליט שפייסבוק לא מתאימה לו, או שאולי טוויטר "הגזימה", רק משום שהן מחלקות את השירות שלהן בחינם וזה מחליש את מעמדה של חברה אחרת.
אני לא מדבר על הפיכת אחד הגופים האלה למונופול דורסני, אלא סתם לחברה מצליחה עם נתח גדול בשוק. האם המחוקקים בקונגרס היו משנים את החוקה האמריקנית וסותמים לאחת מהחברות האלה את הפה? זה בלתי נתפס.
הגישה הדורסנית הזאת שפשטה בכנסת לא יאה לגישה של דמוקרטיה ליברלית. זאת דורסנות בולשביקית, ואלה הם ניצנים ממאירים שלה. קל לבוז ולשנוא את מי שהצליח, אפשר לנסות לחוקק נגדו חוקים, אבל אי אפשר להיבנות משנאת חינם וממשטמה. מי שבונים על כך את כור מחצבתם האידיאולוגי, סופו שיעסקו בהחרבה ובהרס. אוי לנו אם לשם אנחנו צועדים כחברה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו