נתנה חיוך

כמה שעות אחרי שידור מהדורת חדשות הספורט של שישי בלילה ניסיתי להבין מה כל כך הפריע לי בחיוך המטופש של מירי נבו שליווה את כל השידור. השידור נפתח, והיא עם החיוך. עוברים למילאנו, חוזרים לאולפן, והחיוך שם. היא פונה לפרשן עודד קטש, נוזפת קלות ברון קופמן שלא מיישר קו עם האופוריה הכללית - והחיוך המטופש שם. מירי נבו זרחה, שמחה, כמו רבים בארץ. אבל בחיוך שלה היה משהו אחר.

האמת היא שגם לא הבנתי מה כל כך הפריע לי. כבר התרגלתי לאינסטינקטים העיתונאיים הבעייתיים בלשון המעטה של צמד מגישי חדשות הספורט. ראיתי אותם פעם אחר פעם מיישרים קו עם הזווית הפופוליסטית ביותר, וזה לא הפריע לי. ראיתי אותם מתנשאים על אוהדים, מלטפים ותופסים את הצד של בעלי הממון והכוח, וגם עם זה למדתי לחיות. כאוהד הפועל תל אביב הרגשתי את נחת קולה של מירי נבו נוזפת באנשי קבוצתי ובאוהדיה פעמים רבות, לעיתים ללא גרם של ניסיון לשמוע את הצד השני, ואפילו עם זה השלמתי. אבל בחיוך המטופש הזה עדיין לא נתקלתי.

וזה לא שהגעתי עם ציפיות מיוחדות לשידורי ערוץ הספורט אחרי הניצחון של מכבי תל אביב על צסק"א. התכוננתי למפגן הלאומנות, להתרפסות, ידעתי לקראת מה אני הולך. כשזה מגיע למועדון הכדורסל של מכבי תל אביב ולמועדון הכדורגל של ברצלונה, בערוץ הספורט נוטים להתבלבל. אבל דווקא מתוכנית הסיכום בסיום המשחק הופתעתי לטובה. עודד קטש, פרשן הכדורסל הטוב בארץ, נגע בנקודות מקצועיות שעליהן לא דיברו במהלך השידור. רון קופמן חזר לרגע להיות העיתונאי מתחילת דרכו. מתברר שכאשר אין על מי לנבוח, והחברים האחרים באולפן מדברים מקצועית, אז גם קופמן מסוגל לתת מספרים, להסביר בשלווה, לנתח, ולא לצרוח. המנחה מאיה רונן לא ניסתה להתחכם, רק העבירה את המושכות מאחד לאחר, ולמראיינים במילאנו. איש לא התפרץ. בערוץ הספורט אשכרה דיברו במשך יותר משעה רק על ספורט.

רק שכאמור, האידיליה לא נמשכה זמן רב. כי אז פרץ אל הערב שלי החיוך המטופש. זה לא היה חיוך של אהדה, לא חיוך שבע רצון של מתבגרת באמצע צ'אט שבו החליטו להחרים את הילדה השנואה עליה בכיתה, לא חיוך של אופוריה ולא חיוך של שובבות. סתם חיוך מטופש, שלא אומר כלום, אבל אומר הרבה.

בדרך הטבעונות

האח הגדול, יום שבת, 21:00, ערוץ 2

הפרק השני של "האח הגדול" התמקד כצפוי במלכודת שהכינו לטל הטבעונית. כמו בסרט מתח סוג ז' בהוליווד: הכריש אוכל את הפיתיון של הסוכן הסמוי. ויש גם טוויסט. השיחה הראשונה בין טל ליאיר שידרה בדיוק את האלימות שמאפיינות חלק מהלוחמים למען הטבעונות. טל כאילו "באה ביפה", אבל בעוצמה. בדיוק מה שהיא חלמה עליו בכניסה לבית. כל המסרים בחבילה אחת, ביממה הראשונה. רגע לפני שכולם מתחילים להשתגע. גם לטוויסט היא התכוננה. הנה היא מתעצבנת, מאבדת שליטה, והופ, היא נפתחת, השורשים המשפחתיים שדרכם התפתחה האידיאולוגיה שלה יוצאים החוצה, ואיתם קצת דמעות. כי פתיחות ודמעות תמיד עובדות. כבר שש עונות.