זהו שיר אחרי מלחמה

מלחמת יום הכיפורים לא רק טילטלה את עולם המוסיקה הישראלי, אלא גם שינתה את פניו לחלוטין. אלא שהשינוי הזה לא קרה מייד. להפך - המלחמה עצמה לוותה בשירי עידוד מורל ובגל אסקפיסטי, שהמובילה שלו היתה להקת כוורת, שהחלה את פעילותה באותם ימים. אבל בעשורים שבאו לאחר מכן זקפה המלחמה את ראשה שוב ושוב, מותירה בזמר העברי צלקות של כאב, שכול וזעם, אך גם מרסקת תבניות ופותחת את השירה המקומית למגוון סגנונות חדשים. פתאום, משהו בנו נפתח והשתחרר, והמוסיקה הישראלית, כמו העם היושב בציון, הפכה לאוסף מגוון של המון צבעים וטעמים, כשתכניה כבר לא בהכרח משרתים תפיסה ממלכתית.

במהלך המלחמה והחודשים הארוכים שאחריה ספג "שוק הבידור", כך קראו לזה אז, מהלומה כבדה. אמנים רבים גויסו או התנדבו להופעות במילואים, ותעשיית המוסיקה נכנסה לתקופת משבר ארוכה. אל תחושת חוסר האונים הכללית, התסכול והכאב בעקבות המלחמה הצטרפו גורמים כלכליים אובייקטיביים - ובעיקר משבר האנרגיה העולמי, שהחל עוד לפני המלחמה והחריף בעקבותיה. הוא בא לידי ביטוי במחירי נפט גבוהים וביוזמות ממשלתיות לצמצום הצריכה הפרטית, דוגמת עידוד נסיעה משותפת לשם חיסכון בדלק והגבלת ימי הנהיגה לחמישה בשבוע, כך שלמי בכלל היה ראש וכסף להופעות או לקניית תקליטים (שהם, אגב, מוצר לוואי של תעשיית הנפט).

ובכל זאת, המוסיקה הישראלית עלתה ופרחה גם אז, כמו בכל התקופות הכי קשות. השנים שאחרי מלחמת יום כיפור היו לא רק טובות ופוריות למוסיקה, אלא היו גם נקודת מפנה משמעותית בהתפתחות הצליל הישראלי החדש. המוסיקה הישראלית לא חזרה להיות כמו שהיתה לפני המלחמה.

*  *  *

"עוד יש מפרש לבן באופק

מול ענן שחור כבד

כל שנבקש לו יהי..." 

("לו יהי", שירה, מילים ולחן: נעמי שמר)

בהלם הקרב הראשוני, שנמשך לפחות שנה לאחר המלחמה, הזמר העברי התגייס באופן ספונטני לחיזוק המורל וליצירת שירי נחמה ועידוד, או, לחלופין - שירי אסקפיזם, שהתעלמו לחלוטין מהמציאות הקשה. דוגמה בולטת לכך היא להקת כוורת, שהצלחתה חסרת התקדים בבידור הישראלי התרחשה במקביל למלחמה, ושיריה הקלילים התאפיינו בנונסנס לא פוליטי. רק בגל הבא, שיגיע בהמשך, ייווצרו גם שירים שמבטאים תחושות של כעס ומחאה נגד התנהלות המדינה לפני המלחמה.

בתקופה הראשונה, ובוודאי תוך כדי הקרבות, המוסיקה נועדה לחזק. לא לעורר סערה משום סוג. קחו לדוגמה את המקרה המצער של עליזה קאשי. בשנות השישים היא היתה זמרת מצליחה שהתחילה בלהקה הנח"ל והפכה לכוכבת, עד שהחליטה לחפש את מזלה בארה"ב. כמו אמנים רבים היא הגיעה ארצה במלחמה, והשתתפה בתוכנית אירוח טלוויזיונית יומית בשם "מפגש אמנים", שמטרתה היתה העלאת המורל. באחת התוכניות, כשסיימה לשיר את השיר "היום היום" ("היום, ביום הזה ממש/ אני כבר לא עצוב כל כך"), קאשי, שקרוב משפחה שלה נהרג במלחמה, פרצה בבכי והפטירה בשידור חי: "כוס אמק הערבים". המשפט הכואב הזה חיסל את הקריירה שלה בישראל, ומאז היא לא הוזמנה שוב לתוכניות טלוויזיה. 

השיר "היום היום", שכתב דודו ברק שנתיים לפני המלחמה והלחין מוני אמריליו, היה להיט בפיהם של דורית ראובני וצוות הווי צנחנים. כמו שירים רבים אחרים שנכתבו לפני המלחמה, הוא הפך להיות אחד מסמלי התקופה והביא עימו משב של תקווה מהולה בעצב.

אך השיר המזוהה ביותר עם מלחמת יום כיפור הוא שירה של נעמי שמר, "לו יהי". השיר נוצר עוד לפני המלחמה, תחילה כתרגום ל"Let It Be" של הביטלס, ומאוחר יותר עם מילים חדשות, שהפכו את המשמעות המקורית של השיר מ"הנח לזה" ל"הלוואי ש...", ועם לחן מקורי של שמר שהתרחק אך במעט מזה של פול מקרטני. את השיר ביצעו, בעת המלחמה, נעמי שמר והגששים, וגם חוה אלברשטיין ורבים אחרים. שש שנים אחרי "ירושלים של זהב" הצליחה שמר ליצור שוב שיר שתימצת את רוח התקופה, והפך כמעט להמנון. 

בניגוד למלחמת ששת הימים, שבה כל העסק הסתיים בתוך זמן קצר, מלחמת יום כיפור נמשכה שבועיים וחצי, באווירת "חורבן בית שלישי", כדברי משה דיין. אפילו אחרי שנחתם הסכם הפסקת האש עם מצרים ב־24 באוקטובר, נמשכו הקרבות עוד חודשים רבים. גם הידיעה שבסופו של דבר הפכנו את הקערה על פיה והמלחמה הסתיימה בסוג של ניצחון לא הולידה שירי הלל וניצחון כמו לאחר ששת הימים. רשימת הנופלים הארוכה, שפורסמה כבר לאחר שלושה שבועות, אלפי הפצועים, מאות השבויים ו־3 מיליון תושבי המדינה כולם, שחוו טראומה משותפת - הקהו את תחושת הניצחון. 

המשימה שנטלו על עצמם רוב היוצרים והמבצעים היתה ברורה: לחזק את רוח הלוחמים והמשפחות בעורף. במשך חודשים רבים נוצרו שירי תקווה, נחמה ועידוד, שירי אהבה לצה"ל ולמולדת, והרבה געגועים לארץ ישראל, שהיתה ואולי איננה עוד.

*  *  *

"בשם הצנחנים שבין עופרת ועשן 

ראו אותך, כמו מלאך, מעל ראשם. 

אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה 

שזאת תהיה המלחמה האחרונה"

("המלחמה האחרונה", שר: יהורם גאון, מילים: חיים חפר, לחן: דובי זלצר)

מצעדי הפזמונים של סוף 1973 ותחילת 1974 מלאו בשירים של אהבת הארץ, והתייחסו גם למלחמה, ואפילו לגורל העם היהודי, אם בגלוי ואם ברמז. אילנית, הכוכבת הגדולה של אותם ימים, שרה את "אחיי גיבורי התהילה" ואת "ללכת שבי אחרייך"; ריקי גל שרה את "שמור לי" ("שמור לי רגע, שמור שעה / שמור, חייל שלי, אותך / שמור על קשר, שמור ורק / אל נא אל תשמור מרחק"); רותי נבון שרה את "גשם בעיתו"; להקת פיקוד דרום את "ויסעו ויחנו"; ועדנה לב את "מודה אני לפניך". בגל הפטריוטי השתתפו גם ששי קשת, יגאל בשן והפרברים בשלל שירים ברוח זו.

עוד במהלך המלחמה הקימו מתי כספי, אושיק לוי, אילנה רובינא ופופיק ארנון צוות הווי מיוחד, שהופיע בפני חיילים. הצוות הקליט שיר שמתי כספי הלחין, ובאופן חד־פעמי גם כתב לו מילים, בשם "אין לנו מילים": "אין לנו מה לכתוב, זה מעייף נורא / להמציא שירים יפים על אש ומלחמה / זה לא להאמין - ממש כמו חלום / על אפם וחמתם נחיה פה בשלום".

תוך כדי המלחמה כתב שייקה פייקוב את "נפגשנו שוב" ששר דודו זכאי. זהו שיר על החבר'ה ממלחמת ששת הימים, שנפגשים שוב כדי להגן על המדינה: "היה קשה, מה יש לומר, היה עצוב בלב / ידענו נתגבר, פשוט, עשינו זאת לקבע, ידענו זאת על אף כל הכאב / הרגשנו זאת בכל בקעה, על כל תלולית וגבע, נתנו להרגיש זאת לאורב / שירי לי מולדת משירייך היפים, כמה אהבתי לזמרם ברגעים קשים".

"צוות הווי גולני" שר מילים של זרובבלה ששונקין ולחן של יאיר מילר "על שלושה פשעי דמשק": "על שלושה פשעי דמשק, על ארבעה לא אשיבם / על אבות בטלית וחגור, על אחים בצריח של טנק / על רעיי שאמרו, אתם לא תעברו / כאן גולני גולני לוחם"; ועוזי פוקס שר מילים שכתבה תלמה אליגון על פי מכתב שקיבלה מאחיה הלוחם "אין לך מה לדאוג", המוכר יותר בשם "שלחי לי תחתונים וגופיות": "שלחי לי תחתונים וגופיות, כאן כולם כבר כמו חיות / נלחמים כמו אריות, מורל ממש גבוה / ואצלנו בפלוגה, מבקשים קצת הפוגה / מותק לא לשלוח לי עוגה". עם הלחן של קובי אשרת והעיבוד הקופצני בסגנון "כוורת" הפך השיר ללהיט ענק.

עוד להיט גדול שנולד בזמן אמת היה "מי ידע שכך יהיה", השיר הראשון שכתב והלחין עוזי חיטמן ביום שחרורו משירות סדיר ושר חברו להופעות צוות ההווי במילואים, בעז שרעבי. גם שיר זה, כמו שירו של יהורם גאון מאותם ימים, הבטיח שזו תהיה המלחמה האחרונה: "מי ידע שכך יהיה, שבכמה לילות ללא אמא / תהפוך מנער ותהיה, לבחור מסתער קדימה... / זה לא חלום, עוד יבוא היום / יום לו חיכינו אלפיים שנה / המלחמה האחרונה". 

אפילו לאונרד כהן, זמר בינלאומי מצליח, שהיתה לו ביקורת לא סמויה על מדיניות ישראל אחרי ששת הימים, הרגיש שהמצב מצריך גישה שונה. הוא הגיע לארץ והציע לעזור. כשהתברר לו שאינו יכול להיות לוחם, הופיע עשרות פעמים בפני חיילים, וגם כתב, כאן בארץ, שני שירים שהפכו אחר כך ללהיטים גדולים: "Who By Fire" שהתבסס על תפילת יום כיפור, ו"Lover Lover Lover".

אחד השירים הבולטים בחיבור בין האישי והכללי היה "היה לי חבר, היה לי אח", שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום. שרה אותו סולנית צוות בידור חיל האוויר, נתנאלה: "היה לי חבר, היה לי אח / הושט לי יד כשאקרא / היה לי חבר, היה לי אח / הושט לי יד בעת צרה / אני אחיך, אל תשכח! / היה לי חבר, היה לי אח". 

הגל הפטריוטי והגעגוע לישראל של פעם נמשכו עוד זמן רב אחרי המלחמה. יזהר כהן שר על "ירושלים האחרת", שרה בדישי על "אגדת שלום שבזי", "צוות הווי פיקוד מרכז" על "אי שם בבקעה", ריקי גל שרה "על אם הדרך עץ עומד". בפסטיבל הזמר הראשון שאחרי המלחמה שר שלמה ארצי את "הבלדה על ברוך ג'מילי", מיכל טל את "לא אוותר", אילנית את "אם ייפול הכוכב שלי", יגאל בשן את "יהיה פעם טוב", נתנאלה את "שיר היונה", סילואן ויאיר את "שיר לאבא ואמא", ובעז שרעבי את "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים". רק מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק ברחו אל "נוח". אך אותו מתי כספי הקליט זמן קצר לאחר מכן שיר כאב נפלא בשם "ביום מסה" של משה טבנקין. הוא גם עבד עם הצנחן המזמר מאיר אריאל, שהביא, שש שנים אחרי "ירושלים של ברזל", שירים חדשים, ובהם "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ".

שלמה ארצי הוציא ב־1974 אלבום שלם בעקבות המלחמה - "לכל החברים מהמסע 'מים אל ים'", ובו שר בין השאר את "זמר לבני", שכתב נתן יונתן 15 שנים לפני המלחמה ושהוקדש לזכר בנו ליאור שנפל; את "מכתבו של מנחם מנדל", שכתב נתן אלתרמן על השואה; ואת שירו של איציק מאנגער, "הייתי שנים נע ונד בנכר".

*  *  *

"הנסיך הקטן מפלוגה ב' 

לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח 

וכל שושניו הן קוצים כעת 

וליבו הקטן קפא כקרח" 


("הנסיך הקטן", שירה ולחן: שם טוב לוי, מילים: יהונתן גפן)

יהונתן גפן כתב בזמן המלחמה את "הנסיך הקטן", ששם טוב לוי הלחין ושר עם "קצת אחרת" כשנה לאחר מכן. הוא לא התכוון כמובן לספרו של אנטואן דה סנט־אכזופרי. גם כשכתב את "אתם זוכרים את השירים", שהלחין ושר חנן יובל, לא היה זה שיר נוסטלגיה בלבד, כי שירי געגועים הם גם שירי כאב על מה שקורה לנו בהווה. באותה שנה, 1974, כתב עלי מוהר ז"ל את "שיעור מולדת", שאפרים שמיר הלחין ל"כוורת". מוהר סיפר לי בראיון שהשיר היה בעצם שיר מחאה על המצב, כי הדברים נראו אחרת בילדותנו, שהיתה יפה. 

אותה להקת כוורת, ההצלחה הגדולה של התקופה במוסיקה הישראלית, גם בזכות ההומור הנונסנסי, שרה בתחרות האירוויזיון בתחילת 1974 שיר שנשמע חף לגמרי מכל אמירה רצינית, בשם "נתתי לה חיי". כבר אז היו שמועות שזאת שנתתי לה חיי היא גולדה מאיר, והשיר הוא בכלל סופר־פוליטי עם המשפט "יש מספיק אוויר למדינה או שתיים". המחאה המרומזת ועטופת ההומור הזו, אם היתה או לא היתה, הלכה וגברה במהלך אותה שנה ובשנים הבאות. מוטי אשכנזי יצא במחאה נגד הנהגת המדינה, פתאום הופיעה המילה (והספר) "המחדל", הוקמה ועדת אגרנט לחקר הכשלים במלחמה, והצמרת הביטחונית והפוליטית התפטרה - מדוד אלעזר, דרך משה דיין ועד גולדה מאיר.

התחושה הכללית היתה שמשהו נשבר באמון הבסיסי במנהיגות. שאין על מי לסמוך, שאף אחד כבר לא יגיד לנו מה לעשות, ושאיש לא יחליט בשבילנו מה נכון ומה לא. כל אלה חילחלו גם אל המוסיקה. שבירת הדימוי העצמי שלנו כמעצמה בלתי מנוצחת ושל הביטחון ב"מיהו הישראלי האמיתי" השפיעה גם על התפיסה "מהו הצליל הישראלי הנכון" ועוררה זרמים וסגנונות רבים, שהיו רדומים עד אז. בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור תם שלטון הלהקות הצבאיות במיינסטרים הישראלי, והמוסיקה נפתחה להמון אפשרויות חדשות: מזרחית, אתנית, רוק, סינגר־סונגרייטרז, רוק מתקדם, להקות זמר, אוונגרד, פופ, דיסקו, ג'אז, קלאסי חדש.

וכך, לצד שירי הכאב והשכול ושירי המולדת, החלו לצאת לאור גם שירי ביקורת ומחאה והטלת ספק. יהונתן גפן ודני ליטני יצאו במופע סאטירי: "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", ואפילו בטלוויזיה, בערוץ היחיד, החלה משודרת באמצע 1974 ולמשך שנתיים הסאטירה החריפה "ניקוי ראש".

אלבומה המצליח של חוה אלברשטיין, "כמו צמח בר", שיצא ב־1975, הוא דוגמה מובהקת לרוח התקופה - עם שירים חדשים וישנים כמו "אדבר איתך", "לכל איש יש שם", "פגישה לאין קץ", "את תלכי בשדה", "חופים הם לפעמים", "השכם השכם בבוקר", "ימי בנימינה", "כמו צמח בר", "שיר ליל שבת", "אחרי מותי", "אמרה האשה" ו"שלכת". לא נאמרה בו מילה אחת על המלחמה או על חרדת השואה, אבל הוא לא היה נשמע כמו שנשמע אלמלא מלחמת יום כיפור. כך גם אלבום הבכורה של אהובה עוזרי, "היכן החייל", שיצא באותה שנה והיה מהפכני: הוא עסק בשכול ובכאב לא בדרך המוכרת לזמר העברי עד אז, משירי הפלמ"ח ועד נעמי שמר - אלא בדרך של קינה ומוסיקת נשמה מזרחית.

בשנים הבאות המשיך הזמר העברי להתפתח ולהתגוון. יוצרים מהגל החדש שבא בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, מרמי פורטיס ואהוד בנאי ועד "הקליק" ו"משינה", כולם מציינים את המלחמה ההיא כגורם מכריע בהחלטה שלהם לבחור במוסיקה כדרך חיים, וביצירה הלא־הולכת־בתלם כאידיאולוגיה.

מאז 1973 נוצרו, כמובן, המון שירים שמחים שאין להם שום קשר לטראומה ההיא. אך משבר מלחמת יום כיפור, העצב והכאב, המשיכו להדהד ברקע היצירה המקומית עוד שנים רבות. לעיתים בשירים שנכתבו במיוחד על הנושא, ולעיתים בעצם הבחירה של שיר מסוים, הלחנתו והקלטתו בזמן מסוים. כך למשל היה כשאושיק לוי שר את הלחן של מתי כספי למילים הנפלאות של לאה גולדברג "זה מכבר" ("אין איש מחכה לי שם"), "14 אוקטבות", יוני רכטר ואבנר קנר, שרו "דמעות של מלאכים", אריק איינשטיין שר "לא היה מה שהיה", דני ליטני - "מה יהיה בסופנו", שרה בדישי - "יש מקום לדאגה", יהורם גאון - "לא נפסיק לשיר" ולהקת חיל האוויר - "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק".

את השיר "ונתנה תוקף", ששר חנוך אלבלק, על פי תפילת ראש השנה ויום הכיפורים, הלחין יאיר רוזנבלום לטקס יום הזיכרון בקיבוץ בית השיטה ב־1990. במלחמת יום כיפור שָכַל הקיבוץ שבעמק חרוד אחד־עשר מבניו - המספר הגדול ביותר של נופלים ביחס לגודל האוכלוסייה. חברת הקיבוץ, דורית צמרת, כתבה על כך את השיר "החיטה צומחת שוב", שהפך, בלחנו של חיים ברקני, לסמל הניסיון להתבגר על הכאב והאבל ולהמשיך בחיים. להקת "האשקולית של בית השיטה" הקליטה את השיר לראשונה, ולאחר מכן הקליטו אותו גם חוה אלברשטיין, "הגבעטרון" ורבים נוספים. "זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית / אתם אינכם ולא תוכלו לשוב... / ואיך קרה, ואיך קרה, ואיך קורה עדיין / שהחיטה צומחת שוב".

והיו גם שירים שחזרו אל המלחמה ההיא ואל מה שהיא מסמלת, עשרים שנה אחרי. המפורסם שבהם הוא "הילדים של חורף שנת 73'", שכתב שמואל הספרי והלחין אורי וידיסלבסקי. להקת חיל החינוך הקליטה את השיר בשנות התשעים, כדי לדרבן את המנהיגות ללכת בדרך השלום. "הבטחתם יונה / עלה של זית / הבטחתם שלום בבית / הבטחתם אביב ופריחות / הבטחתם לקיים הבטחות / הבטחתם יונה".  

yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו