אסד איבד את הבלמים

המראות מפאתי מזרח בירת סוריה היממו את העולם. שורות שורות של גופות קטנות נראו שוב ושוב. האם אין כבר שום קווים אדומים? נראה שאין.

כמו בבדיחה, יש קטרים דורסים שהיו בעברם קומקומים שלא עצרו אותם בזמן. כך קרה לעולם עם הטרור של איראן, חיזבאללה וסוריה. כך קרה לעולם עם האחים המוסלמים ועם ארגוני הטרור מבית גידולם, כגון אל־קאעידה וחמאס, שלא נבלמו בזמן. בשל אומץ ליבו חייב העולם את הצלתו מידי האחים המוסלמים וגרורותיהם בעולם לגנרל סיסי המצרי ואנשיו. באיראן ובטורקיה יצא כבר הקטר הדורסני לדרך. בסוריה נלחם הרשע של אסד ברוע של האחים המוסלמים ולפי שעה אין הכרעה. רק האזרחים משלמים את המחיר. 

במוקד נמצאת רשת הטלוויזיה אל־ג'זירה. ראוי לזכור כי הרשת הזו מורגלת בתמיכה בארגונים האיסלאמיים הטרוריסטיים. היא אימצה את גישתם של המורדים נגד המשטר הסורי, וסיקרה שוב ושוב את צילומי הזוועה שהציגו יותר מ־1,300 אזרחים וילדים הרוגים, שהועברו לקבר אחים ענק ומייד אחר כך כוסו באדמה. הרשת שידרה ללא עוררין את הדיווח של חוגי המורדים, ולפיו טילי גז נורו מכיוון שדה התעופה אל־מאזה ומכיוון הר קציון לעבר כמה אזורים במבואות דמשק וגרמו לרצח המוני. 

אי אפשר להעלות על הדעת כי הצילומים המזעזעים היו מפוברקים, אולם הנסיבות שבהן נעשה שימוש בנשק הכימי נתונות לוויכוח בין הצבא הסורי לבין המורדים. הדוברים הסורים מודים בעצם קיום המתקפה של הצבא הסורי באזורים שבהם נפגעו האזרחים מגז.

ועם זאת, הם מכחישים נמרצות את השימוש בכלי נשק קטלני זה. בין היתר הם טוענים כי אין לכך שום תכלית סבירה. שר ההסברה הסורי עמראן זועבי טען כי אין זה סביר שהמשטר יהרוג כך את אזרחי מדינתו, או אפילו יעשה שימוש בנשק זה נגד יריביה החיצוניים של סוריה. זהו נימוק בעייתי למדי: משטר אסד רוצח את אזרחיו כעניין שבשיגרה כבר זמן רב. 

אלא שדוברי המשטר העלו נימוק נוסף. לדבריהם, אין זה סביר כי המשטר יעשה שימוש בנשק הקטלני דווקא באזורים שבהם נהרגו הקורבנות, שכן דווקא באזורים אלה אמור היה הצבא הסורי להילחם ומשום כך היה עלול להיפגע בעצמו. דוברים אלה טוענים כי במקומות שונים בעולם ידועים דווקא הטרוריסטים - כך מכנים בדמשק את המורדים - כמי שעשו שימוש בגז למימוש מטרותיהם, גם במחיר פגיעה באנשיהם. הם מאשימים את אל־ג'זירה בכך שבאופן קבוע היא תומכת ב"גורמי הטרור האיסלאמיים", כפי שעשתה לאחרונה לטובת האחים המוסלמים במצרים, וכך גם בסיקור המתרחש בסוריה גישת התחנה משוחדת.

דוברי המשטר הסורי האשימו את רשת אל־ג'זירה בכך שלא ביצעה שום תחקיר מעמיק באשר לסיבות, לנסיבות ולעובדות בשטח, ובכך ששפטה והרשיעה את המשטר. לטענתם, מי שפעלו בשטח היו דווקא אלפי לוחמים של הארגון האיסלאמי "נוצרת אל־איסלאם". דובר הצבא הודה כי אכן המשטר שלח אלפי לוחמים לאזור כדי להילחם נגד ארגון הטרור האיסלאמי, ולכן אין זה הגיוני שהצבא יטיל על לוחמיו גז ממית.

טיעונים אלה נדחו בידי פרשני אל־ג'זירה, קציני צבא בדימוס. אלה הטעימו כי החיילים הסורים מצוידים במסכות גז ולטענתם סביר שהחיילים עשו שימוש במסכות כמקובל טרם המתקפה הצבאית.

האם אפשר לפברק?

השאלות שבהן עוסקת התקשורת הערבית, שיעסיקו כנראה את המפקחים הבינלאומיים המצויים עתה בדמשק, הן מדוע בוצעה ההתקפה דווקא ביום שבו החלו המשקיפים הבינלאומיים בסוריה לחקור את סוגיית השימוש בגז, ומדוע הפציצו משגרי הטילים מטרות כה קרובות למיקומם של המשקיפים?

חשוב להזכיר כי במקביל לאסון נשמעו תלונות מצד משקיפי האו"ם, שטענו כי נתקלו בקשיים בתנועתם שכן השלטונות בדמשק לא מאפשרים להם לבצע את תפקידם בלי לתאם מראש את המועד, את המסלול ואת היעד לנסיעת הפיקוח שלהם והם מחויבים בליווי צבאי סורי ליעד שבחרו. 

נוכח תמונות הזוועה מגיא ההריגה הסורי נשאלת שאלה נוספת: האם באמת אפשר לפברק תמונות זוועה שכאלה? האם הגיוני שהצבא החופשי יפציץ את עצמו ואת ילדיו המבוצרים עימו בגז? קשה להצביע על רציונל כלשהו היכול לחבר בין התוצאה הטרגית למעשה שיזמו במתכוון אזרחי סוריה וילדיהם ההרוגים, כפי שטוענים בכירי המשטר הסורי.

אלא שכאן ראוי להציג עוד שאלה: האם המשטר הסורי עושה בכלל שימוש בכלים הגיוניים? האם ההיגיון שעומד מאחורי השאלות הללו מוכר לו?

מצד אחד, פעילי הטרור האיסלאמי באזורנו מיומנים בהונאות ובנבזויות מסוג זה, ואפילו ישראל נפלה לא אחת קורבן להונאות שיזמו גורמי הטרור הפלשתיניים ונתקלה בקושי להכחישן, כפי שקרה בסיפור מוחמד א־דורה או ב"טבח בג'נין" למשל.

מצד שני, אפשר להעלות על הדעת יותר מסיבה אחת לכך שדווקא המשטר הסורי יזם וביצע את הפעולה המתועבת. ייתכן שדווקא חולשה צבאית וייאוש מתוצאות הלחימה המצביעות על הישגי המורדים בשדה הקרב, הם המניע. ייתכן כי נתונים מבשרי רעות אלה הם שאילצו את אסד לקבל החלטה להשתמש בנשק להשמדה מונית כדי להכות במורדים, להשמיד את גרעין הלחימה של "אל־נוצרה" ולגבש הרתעה מפלצתית נגד המשך הלחימה.

ואכן, אלוף משנה זכריא, דובר הצבא החופשי, כינוים של הכוחות המורדים, תולה את השימוש בנשק הכימי בוויכוחים בצמרת הסורית בין בשאר אסד למאהר אסד באשר להמשך הלחימה. 

ההנחה שהמשטר הסורי יזם וביצע הפצצה בגז נגד אזרחיו מבוססת בעצם על תחושת המשטר שאין לו עוד מה להפסיד. להנחה זו נוסף גם תחכום מסוים, מעין "הפוך על הפוך": הפצצת המורדים במבואות דמשק תתבצע במקביל לתקיפה צבאית סורית באזור זה, תוך כדי ניצול העובדה שהעולם כולו עסוק במצרים. ההכחשה תיבנה על החולשה ועל הרפיון שמגלה המערב בעמדותיו ה"אנמיות" האחרות כלפי איראן, צפון קוריאה, רוסיה ומצרים. העיתוי שייבחר יהיה דווקא ביום שבו מתחילים פקחי האו"ם בפעילותם בפרברי דמשק, וממש סמוך לבסיס יציאתם. לעין המתבונן יהיה זה ממש בלתי סביר שהמשטר הסורי יפיל תסריט בלתי הגיוני שכזה על עצמו.

והעולם כמנהגו נוהג

בעוד שר ההסברה הסורי עמראן זועבי ויתר דוברי המשטר מגדירים את הרג האזרחים והילדים בע'וטה שבקרבת דמשק כפרובוקציה מבוימת, הסירו הרוסים, בהתאם לאינטרסים שלהם, את האשמה מכתפי המשטר הסורי והמליצו על "ועדת חקירה בלתי תלויה ובעלת שקיפות". אנשי האופוזיציה הסורית יצאו מגדרם בתביעה שהקהילה הבינלאומית תטיל על המשטר סנקציות לפי אמנות האו"ם. זה כמובן לא עזר להם: האו"ם עסוק עדיין בהתנחלויות.

בינתיים דיווח ראש המועצה הלאומית הסורית, ג'ורג' צברא, כי מספר ההרוגים בע'וטה הגיע ל־1,300. רמטכ"ל סוריה החופשית סלים אידריס כבר מדבר על 1,600 הרוגים. צברא תובע הגנה בינלאומית לאזרחי סוריה, עזרה לתושבי פריפריית דמשק, כינוס דחוף של מועצת הביטחון והכרזת שמי סוריה כאזור אסור בטייס. לדבריו, מפגש הידברות בין המשטר למורדים, שכונה ג'נבה 2, ירד מהפרק. ראש הגוש האופוזיציוני הסורי המאוחד, מוחמד טיפור, דרש להפעיל לחץ בינלאומי על המדינות המסייעות למשטר אסד ובמקביל להעניק סיוע למורדים. לדברי הדוברים הסורים, שתיקת הקהילה הבינלאומית מעודדת את המשך הטבח שמבצע בשאר, והם קוראים ללחץ שיביא להתפטרותו. 

נציגי הליגה הערבית תבעו לשלוח ועדת חקירה לסוריה. משרד החוץ הטורקי תבע "לנקוט צעדים לבלימת הפראות הבלתי מקובלת". וויליאם הייג שר הביטחון הבריטי, קתרין אשטון מהאיחוד האירופי, פרנסואה הולנד נשיא צרפת, וכן דובר הבית הלבן, כולם "הזדעזעו" והודיעו כי ילחצו על אסד שיתפטר.

נוכח הזעזוע המוגבר כונסה מועצת הביטחון בליל אמש. מרוב זעזוע יצאה הודעה דיפלומטית בדבר הצורך להפסיק את העימותים והחובה לבדוק ברצינות אם אכן בוצע שימוש בנשק כימי נגד אזרחים.

גם בעניין מצרים הר הסנקציות נגד סיסי הוליד עכבר. קטרין אשטון הודיעה כי הוחלט שלא לשלוח לפי שעה אמצעים לדיכוי הפגנות. בינתיים שבה רשת אל־ג'זירה להסית בעיקר בעניין מצרים, וכולם עסוקים בחיפוש קו אזהרה אדום בעניין הסורי שאבד. תוכן האזהרה לא זכור. המוצא הישר מתבקש להחזירו לנשיא האמריקני.

פוליטיקאים ואזרחים ישראלים מן השורה הצופים בבעתה בהמוני הילדים השרועים בעווית מוות בעיירות סוריה, במה שנראה כתוצאה האיומה של התקפות בגז ה"סארין" שערך משטרו של אסד, שואלים עתה "מה היה אילו". אפשר להניח כי בחלומותיו הגרועים ביותר של בשאר אסד הוא לא העלה בדעתו כי אי פעם ישתמש בגז הקטלני נגד בני עמו. סביר שהוא ייעד חומר קטלני זה נגד תושבי ישראל. לכן, בנסיבות אלה השאלה מה היה קורה אילו נעשה שימוש בגז זה על ידי הסורים נגד ילדי ישראל - היא מצמררת ובלתי נמנעת.
שאלה נוספת שבה עוסקים עתה ישראלים רבים, על רקע התהליך המדיני הצולע עם הפלשתינים ונוכח הטבח והתפרקות המדינה הסורית לגורמיה העדתיים והדתיים - ובכן, מה היה קורה אילו מסרה ישראל לידי בשאר אסד את הגולן במסגרת עיסקת שלום מפוקפקת? 

אי אפשר להתעלם מהמחשבות הללו. היסטורית, הגולן, חבל ארץ אסטרטגי שאפשר לשלוט ממנו באש על צפון ישראל, נכלל די במקריות בטריטוריה של המדינה הסורית המלאכותית ושסועת העדות, שנבנתה באמצעות סרגליהם של מתכנני הסכם סייקס־פיקו בתום מלחמת העולם השנייה. האזור נכבש על ידי ישראל מידי חאפז, אביו של בשאר אסד, בתגובה על ההתקפה צבאית שהוא יזם נגד ישראל ב־1967. ההשוואה עם חבלי יהודה ושומרון ועתידם בכל הקשור בתהליך מדיני עם אנשי אבו מאזן - יותר ממדאיגה.

אפשר להניח כי בסיוטי הלילה שלו שואל בשאר אסד את עצמו את השאלה, מה היה קורה אילו נענה להצעות ולפיתויי המערב לזנוח את ציר רוסיה־איראן־חיזבאללה ולהצטרף לקואליציה ביטחונית וכלכלית מערבית? מה היה קורה לו במסגרת זו היה מרים את הכפפה וחותם על הסכם שלום עם ישראל וזוכה גם בבונוס - הגולן? 

אפשר להעריך כי בשאר מבין כי היה מונע באמצעות הישגים אלה תסיסה המונית בסוריה, היה מצליח למנוע בסיוע המערב את חורבנה של סוריה ששיקומה בעתיד יארך שנים, את פיצולה שאין כעת מנוס ממנו לעדות ולמיעוטים, את אובדן שלטונה הריכוזי של העדה העלאווית, את התחזקותם של האחים המוסלמים בסוריה המלווה בחדירת ארגוני טרור סוניים, כגון אל־קאעידה וג'בהת אל־נוצרה מעיראק ומארצות איסלאמיות אחרות. 

במסגרת "אילו" היפותטי שכזה, אסד לא היה תלוי בסיוע של משמרות המהפכה, של המתנדבים השיעים שזרמו מעיראק ושל חיילי חיזבאללה. הוא היה מונע את ההרס של צבאו ושל תשתית מדינתו, הוא היה נמנע מהרג עמו ויקיריו בני העדה הנלחמים על חייהם בסוריה. בגלל החלטותיו השגויות, אסד נמצא במצב מביך: המערב אינו רוצה לסייע לו להשתקם בשל קשריו עם רוסיה, איראן וחיזבאללה ובשל היותו שוחט עמו.

מנגד, המערב מסייע בקמצנות לצבא סוריה החופשית, שכן הניסיון של הסיוע האמריקני לטאליבן נגד הרוסים באפגניסטן, ובגידתם מאוחר יותר במיטיביהם, מעורר חששות שהסיפור יחזור על עצמו. 

וכך, בשל בחירותיו השגויות, אסד מנהל היום מאבק של ייאוש בדרך ללא מוצא כדי לשרוד. כך נלחם הרוע ברשע. אבל אסד לא לבד: השייח' חסן נסראללה, שקבר את עצמו במעמקי הבונקר שלו שבביירות, בוחן את מצבו הנוכחי בלבנון. הברית של חיזבאללה עם איראן אולי הניבה אימונים ונשק, אך לא הועילה מבחינה אסטרטגית לשיעים בלבנון. 

איראן לא שילמה לחיזבאללה את מלוא הנזקים חרף הבטחותיה לממן את שיקום ההריסות בלבנון. הארגון הפך לכלי בידי האמביציות האימפריאליות של איראן, ספג נזקים איומים ברכוש ובנפש מישראל, נשחק ואיבד מאות הרוגים ופצועים כתוצאה ממעורבותו בקרבות בסוריה, ועתה נוקמים הרדיקלים הסונים בחיזבאללה במגרשו הביתי בדאחיה ומעמדו בלבנון בסכנה. המלחמה בין הסונים לשיעים חודרת ללבנון ומאיימת לקרוע לגזרים את המדינה השסועה ממילא. עתה שואל נסראללה את עצמו מה היה קורה אילו הסתפק בהישגי נסיגת ישראל מלבנון, היה ממסד את חיזבאללה כמפלגה פוליטית שלטת בלבנון ומשפר את מעמד העדה השיעית. במקום זאת, צבא לבנון נערך כעת למלחמת דת בלבנון.

*   *   *

העולם המערבי שהזדרז להסתייג מהמהפכה הצבאית שביצע הגנרל סיסי במצרים, הולך ומפנים כי בקהיר קרה לעולם דבר טוב, וכי יום זוועה אחד בחיי סוריה אינו מתקרב לכל ימי המהפכה המצרית וקורבנותיה, מהפכה המחויבת לדמוקרטיה ולחיסול הטרור בסיני ובמצרים. 

המשל הערבי אומר: "מחלה מכוערת צריכה לתרופה טמאה" ("אל־מרד אל־חביס בדו נג'אסה"). לעומת הנס שאירע במצרים, קרה דבר נורא בסוריה. טבח הילדים בע'וטה הוא עוד מעשה נתעב בשרשרת מעשי הזוועה המתחוללים בעימות בין ראשי המשטר הסורי לבין כוחות המורדים האיסלאמיסטים, המביאים עימם שיטות הרג מזוויעות ותחבולות נפשעות כדי להכות זה בזה - על חשבון אזרחיה המדממים של סוריה.

בעוד הנוסחה העקרה שיצאה ממועצת הביטחון אמש קראה להפסקת ההרג ובדיקה אם נעשה שימוש בגז, ממשיכה החרב בסוריה להתהפך. מי יודע, אולי הטרור האיסלאמי בסוריה הוא התרופה הטמאה היחידה שיכולה להתמודד עם האכזריות הבלתי נתפסת של אסד. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו