אמא של ניר חיימוביץ' אף פעם לא התלהבה מהעובדה שהבן שלה מתעסק בקריאת מחשבות. לא בגלל האיסור ההלכתי, אלא בעיקר כי המחשבות שלו על מחשבות של אחרים גרמו לו לנטוש את הלימודים בגיל צעיר ולהתעסק בקריירה העתידית שלו. "אתה עוד תסתבך בגלל זה", היא אמרה לו, וצדקה. עובדה שעשר שנים אחרי שגילה את רזי קריאת המחשבות הוא מצא את עצמו, במפתיע, בשטח אויב.
"בצבא שירתתי בחיל הים, בתפקיד שקשור לתפעול מערכות נשק על ספינות. הייתי עולה עם המחלקה שלי על הספינות לפני פעילות, והיינו צריכים לבדוק את התותח, את האנטנות ואת כל הציוד האלקטרוני. סוג של בקרת איכות ונוכחות של כל הציוד. מצד אחד תפקיד מחייב ורגיש מאוד, ומצד שני, תפקיד גמיש שאיפשר לי גם להיות בבית ולהמשיך את הקריירה שלי כאמן על־חושי, שהתחלתי כבר בגיל 12.
"יום אחד עליתי לספינה בנמל, ואחד החיילים ביקש ממני שאקרא את המחשבות שלו. התחלתי לעשות לו כל מיני תרגילים של קריאת מספרים ומילים מהראש שלו, ואז הצטרף עוד חייל ועוד חייל, ונוצר מעגל של חיילים. בשלב מסוים, כשהיתה התקהלות, ירדנו ללב הספינה כדי שלא יראו אותנו מתעסקים בעניינים שלא קשורים לעבודה שלנו. בינתיים למעלה העמיסו ספינות גומי ומערכות נשק. בשלב מסוים, אחרי שעה בערך, גילינו פתאום שהאונייה הפליגה ושאנחנו בלב ים. בהתחלה היתה איזו פאניקה קלה, כי לא היתה לי אפשרות להתקשר לאף אחד בגלל שהיינו מחוץ לאזור ישראל ולא היתה קליטה. ככה בעצם מצאתי את עצמי בשטח אויב.
"בכל מקרה, לא נראה לי שבצבא לוקחים ברצינות את העניין הזה של קריאת מחשבות. דווקא פעם דיברתי על זה עם המפקדים שלי, אבל זה נשאר בגדר קוריוז. היו אומרים לי, 'חיימוביץ', בוא נראה אם תדע למה אתה עומד להישאר שבת'".
"תוכל להעלים את אשתי?"
ניר חיימוביץ' (34) לא זקוק לספקנים של הצבא כדי להבין שקריאת מחשבות נתפסת כסוג של קסם או טריק זול. הוא נתקל באנשים האלה כמעט בכל מופע שלו. בחודשים האחרונים הוא הפך ליקיר תוכניות הבוקר, רץ מאולפן לאולפן, מנחש את תוצאות הבחירות, שולף מחשבות מגיא מרוז ומאורלי וילנאי ומהתל במשה דץ.
בשתי ההופעות שבהן התלוויתי אליו - אחת בפני תלמידי אמנות והשנייה באירוע פרטי לכבוד יום הולדתו של איש עסקים ידוע - היו לא מעט ספקנים שזרקו לעברו את המילים "פייסבוק" ו"גוגל". "אחי, אתה מותח את הזמן עם הבדיחות שלך בשביל לחפש עלינו בינתיים מידע בגוגל?" צעק אליו אחד הצופים מכיוון הקהל. אחרים ביקשו אחרי ההופעה לחטט במזוודה שלו, שמונחת מולו במהלך ההופעה, ניסו להבין איך הוא שולף שמות של אקסים מיתולוגיים ממוחן של נשים ומספרים של חשבונות בנק ממוחות של גברים, מעביר שדרים, מסרים, פתקים, מחשמל אנשים בלי לגעת בהם ומבצע את תרגילי גלר לכיפוף כפיות.
"אתה יודע למה אורי גלר וליאור סושרד הם אמנים על־חושיים מצליחים שהפכו לשם דבר בעולם? בגלל הקהל הישראלי. הישראלים הם הקהל הכי קשה שיש. הם תמיד יחפשו את הטריק ואת הקאץ'. איפה עובדים עליהם. אין כמעט הופעה בלי שמישהו מהקהל יקטע אותי וינסה להוכיח לי שהוא יודע איך אני עושה את הדברים. הישראלי מתיישב עם מבט של 'באו לדפוק אותי, ואני אחשוף את הכל'".
נשמע שאתה מתוסכל מההופעות בציון.
"לא, ממש לא. אני אוהב התנגדויות בהופעות שלי, כי זה מאתגר ומחדד אותי במיוחד. זה גורם לי לשמור כל הזמן על מתח גבוה. אנשים מחפשים את הקומבינה, אולי כי אנחנו אומה של קומבינות. תראה, גם אם בסיום ההופעה יושבים אנשים ומתווכחים ביניהם אם זה אמיתי או לא ומדברים על זה - עשיתי את העבודה שלי. הצלחתי להשכיח מהם את היום־יום ולהתעסק לכמה רגעים במשהו אחר.
"הקהל הישראלי תופס אמן על־חושי בתור קוסם עם שפנים ויונים, ותמיד אני נתקל באותן הבדיחות: 'תוכל להעלים את אשתי?' 'תוכל להעלים לה כמה קילוגרמים?' וכאלה. בגלל זה אני משווק את המופע בתור מופע בידור וטלפתיה, ואומר שאם משהו לא מצחיק אתכם, תדעו שזו הטלפתיה".
זה עובד לך כל הזמן, קריאת המחשבות הזאת, או רק כשאתה בעבודה?
"כל הזמן. אני מוצא את עצמי מתבקש לעשות את זה כמה פעמים ביום. אני מסיים להופיע בחצות ומגיע הביתה בשלוש בבוקר, כי שעתיים אחרי הופעה אנשים עוד מבקשים בקשות פרטיות".
מה הבקשה הכי הזויה שקיבלת?
"יש הרבה בקשות הזויות, מלגלות אם האישה או הבעל בוגדים, ועד בקשות מרגשות של אנשים שיש להם בני משפחה חולים שמבקשים ממני לומר להם מה יעלה בגורלם".
למה, כי אתה לא יכול?
"כי אני לא נכנס לנושא של ניבוי עתידות, וגם לא מאמין לכל מגדות העתידות שגובות כסף מאנשים במצוקה".
קריאת מחשבות זה קסם?
"לא, זה לא קסם, ואני לא קוסם. יש בזה מן האמת, וזה מבוסס על עקרונות של שכנוע של הצד השני ושליפת מידע מהראש שלו. ענייני תת־מודע וכאלה. אני אפילו משפיע עליך כרגע בלי שתדע".
אני באמת רואה שאתה נועץ בי מבטים מוזרים, אבל חשבתי שזה בגלל שאתה נדהם מהמראה שלי. אז אתה יכול להשפיע על הכתבה הזאת?
"אני כבר משפיע עליה ועליך, אתה פשוט לא יודע".
נו, טוב. זה טריק ישן של כל מראיין, לתת לצד השני תחושה שהוא מוביל.
"זה מה שאתה חושב. אני משפיע עליך עכשיו. אפילו על הכותרת שתבחר".
כן, היא תהיה כותרת כלשהי. אתה יודע מה, בוא תקרא את המחשבות שלי עכשיו.
"אתה חושב על זה שאתה רוצה לישון".
זאת לא חוכמה. יום שישי אחר הצהריים עכשיו. בוא תנסה לשלוף לי משהו מהמוח.
הוא מוציא פתק ועט מהתיק שלו ומורה לי לכתוב את המקצוע שלי. "אתה כותב גם ספרים, נכון?"
עשית עלי תחקיר בגוגל? נהדר! גם אני עשיתי עליך.
"אז תכתוב בפתק משהו שקשור לעבודתך כסופר, תקפל את הפתק, שים בכיס ותגיד את הא"ב בקול רם".
אני מציית. הוא נועץ בי מבט עמוק ושותק. מניח אצבעות ידיים על הרקות שלו.
"כתבת משהו עם האות מ"ם?" הוא שואל.
אני מאשר.
"וגם יש שם את האות סמ"ך ואת האות וי"ו".
אני מאשר.
"נדמה לי שיש גם את האות יו"ד", הוא ממשיך.
"לא", אני צוהל, "אין שם יו"ד".
"אבל היה, נכון? היה ומחקת".
אמת. "כתבתי בתחילה משהו עם יו"ד ומחקתי".
"המילה שכתבת היא מחסום", הוא מרים את קולו.
והוא צודק. מחסום ספרותי.
גיבורי הילדות של חיימוביץ', הילד הביישן מקריית ביאליק, היו אורי גלר, אורן הקטן ("אבא שלו, רוני מיילי, היה לפני כמה חודשים בהופעה שלי והחמיא לי על הדברים שאני עושה"), ובן דודו של חיימוביץ', ברנדט, ממקימי אגודת הקוסמים הישראלים, שנפטר לפני כמה שנים והתעסק בין השאר בקריאת מחשבות.
בימים שבהם הכבלים הפיראטיים היו האלטרנטיבה היחידה, חיימוביץ' היה יושב מול הטלוויזיה וצופה בלופ אינסופי בהופעות של אורן הקטן ואביו משדרים זה לזה מספרים של כרטיסי אשראי ותעודות זהות. הוא דמיין את עצמו עומד על במה ומהתל בקהל. בן דודו, שזיהה את הסקרנות בילד, לימד אותו את סודות קריאת המחשבות.
חיימוביץ' מצא עצמו נרשם לתחרות קוסמים צעירים בעקבות מודעה שראה בעיתון. הוא זכה במקום הראשון וקיבל כפרס קורס קוסמים. התחביב הפך במהירות לעניין מקצועי, והוא מצא עצמו מופיע בתשלום בימי הולדת של חברים.
"הוריי ראו שאני רציני והתחילו לעזור לי. הם היו מסיעים אותי, לוקחים אותי למורים ומעודדים אותי. בשלב מסוים גיליתי שהעניין של שליפת יונים מהכובע לא באמת מעניין אותי, אלא שאני נמשך לכל העניין של המוח האנושי. באיזשהו שלב הגעתי לליאור מנור, שהוא אחד האנשים היותר מוכשרים בתחום ויש לו שם בינלאומי. הוא הפך להיות המנטור שלי. עד היום אני מתייעץ איתו לפני הופעות גדולות".
כל אחד יכול לקרוא מחשבות?
"זה עניין של מיומנות, זריזות מחשבה, וגם יכולת השפעה על אנשים אחרים. אני לא מאמין שיש אדם עם כוחות־על, שבאמת מסוגל לחדור למוחות של אנשים. אני אהיה מוכן לשלם מיליון דולר אם יש כזה אדם. קריאת מחשבות זו יכולת מסוימת שנולדים איתה, ואפשר לפתח אותה עד רמה מסוימת. יש בזה המון פסיכולוגיה, ודרוש גם זיכרון טוב".
אז איך זה שעדיין לא הבאת את המכה בלוטו או השכבת את כל נשות ישראל?
צוחק. "בכל מה שקשור לנשים, הייתי די ביישן בצעירותי, והאמת היא שאף פעם לא התחלתי עם בחורות. אבל אם כבר התפתחה שיחה יזומה מצד מישהי, את המספר שלפתי ממנה בלי בעיה. בנוגע ללוטו - שם עובדים עם מכונה, ואין לי יכולת השפעה על מכונה".
למה עדיין לא פרצת לתודעה?
"כי אני מאמין בלעשות את הדברים בדרך שלי. לאט ובטוח. כשהתוכנית 'היורש' עם אורי גלר עלתה, חשבתי ללכת אליה, אבל אז אמרתי לעצמי, 'הם בטח לא ייקחו מישהו שכבר עובד'. זאת כמובן היתה טעות, כי הגיעו לא מעט קולגות שלי. מצד שני - מאז 2006 יש מודעות הרבה יותר גדולה לנושאים של אמנים על־חושיים. התוכנית תרמה את התרומה שלה".
אתה עדיין מרגיש החמצה שלא הלכת?
"לא. אני מאמין שכל אחד צריך לעשות את זה בזמן שלו ובדרך שלו. אני מסתכל על קולגות, ויש דברים שאני יודע שלא הייתי יכול לעשות בשביל לפרוץ. אני לא מהאנשים שיכולים להצטלם עם סלבס וללכת לאירועים. יש גם יתרון מסוים בלהיות אמן על־חושי אנונימי, למרות שבחודשים האחרונים, בגלל ההופעות בטלוויזיה, יותר אנשים מזהים אותי. היתרון הוא בזה שאני מתחיל הופעה ולקהל אין ציפיות ממני, כך שכל דבר שאני עושה מפתיע אותם. אני מניח שבעתיד אני אתחיל מנקודה מורכבת יותר, של 'כבר ראיתי דברים שלך - עכשיו תפתיע אותי'. בסופו של דבר, אני מאמין גדול בעבודה קשה. אני גר בנהריה, חורש כל יום את הארץ למופע או שניים, ומאמין שהעבודה שלי תניב תוצאות".
עובדה שככה הגעתי אליך.
"כן, אבל זה בגלל שהשפעתי עליך כשראיתי אותך בהופעה שלי. כבר אמרתי לך: אין מקריות".
yuvalab@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו