כך עשינו רילוקיישן לסינגפור בזמן הקורונה

שני הורים בסוף שנות ה-30 לחייהם, שלושה ילדים קטנים, חודש וחצי לעשות רילוקיישן לסינגפור ומגיפה עולמית אחת שלא מפסיקה להשתולל - איך שורדים את המעבר ואילו הערכויות מיוחדות צריך לעשות? סיפור מהשטח

צילום: Depositphotos

בשיתוף דיוידשילד

במאי 2020, כשהקורונה עוד הייתה בתחילת דרכה, קיבלו לילך ועודד הצעה מפתה לכאורה - לעבור לרילוקיישן בסינגפור, בעקבות עבודתו של עודד בהייטק.

בבית היו שלושה ילדים בני 7, 5 ושלושה חודשים, ואמא בחופשת לידה. הדד ליין למעבר - חודש וחצי בלבד (!). באותם ימים מספר החולים בישראל התחיל לטפס שוב, אך בסינגפור נראה היה שהחלו לחזור לשגרה לאחר סגר הרמטי.

אלא שגם התמונה האופטימית שהציגה סינגפור נמוגה במהרה, והגל השני סגר שוב את כולם בבתים. "זה היה טירוף", נזכרת לילך, "אני הייתי לקראת סוף חופשת הלידה עם ילדי השלישי, ושני הילדים הגדולים היו בבית. היה ברור שהמסגרות לא חוזרות לשגרה וחוסר הוודאות ריחף מעלינו ביומיום. בן זוגי הגיע עם הצעה שדרשה מאיתנו התארגנות שיא במהירות של חודש וחצי פחות או יותר, וזה כלל השכרה של הבית, מכירת רכב, אריזה, חיסונים, הרשמה למסגרות בסינגפור והמון פרידות, וכל זה בזמן שברור שהעולם רק הולך ומשתגע".

זה לא הרילוקיישן הראשון של לילך ועודד. השניים כבר נדדו לארצות הברית לפני כשש שנים, והגיעו לפרויקט עם ניסיון. "מאחר שהיינו ברילוקיישן עם הילדים בעבר, הרגשנו שאנחנו הרבה יותר מנוסים ולקחנו את ההחלטה במהירות בידיעה שבסוף יהיה בסדר", משתפת לילך.

"הרילוקיישן הראשון שלנו היה התקופה הכי יפה בחיינו והזמן המשפחתי הכי הדוק שחווינו ולכן שמחנו על האפשרות שקיבלנו לשחזר את זה.

"הרגשנו שאין לנו מה להפסיד כי הילדים עוד מספיק צעירים והם יזכו ללמוד שפה ולהכיר תרבויות חדשות. אני שמחתי על ההזדמנות להאריך את חופשת הלידה מאחר ובישראל היה ברור שלא תהיה לי אופציה כזו. באופן כללי סינגפור נראתה לנו כמו מקום מסודר בצורה מופתית מה שבוודאי יכול לעזור בתקופה של מגפה והמון חוסר וודאות בעולם".

צילום: Depositphotos

בכל זאת, מהלך כזה בטח מלווה בהרבה חששות. ממה הכי פחדתם?

"החששות העיקריים שלנו היו בעיקר סביב הקורונה והזמן הקצר שהיה לנו למעבר. גם השכרת הבית שלנו הדאיגה אותנו כי מדובר בפקטור כלכלי משמעותי, מפני שהמשכנתא ממשיכה לרדת איך שלא יהיה, והיינו חייבים קודם כל להשכיר את הבית. שאר החששות היו בעיקר סביב הזמן - היו לנו בערך שלושה ימים להחליט לאיזו מסגרות לשלוח את הילדים בסינגפור כי צריך להתחיל הרשמות, להחליט איפה מחפשים דירה להשכרה ועוד. אני כמובן חששתי איך נטוס עם שלושה ילדים בטיסה עם קונקשן בלי להידבק בקורונה. כמובן שהיו גם חששות משפחתיים "רגילים" דוגמת איך הילדים יסתגלו? איך נפרדים מההורים המבוגרים בתקופה של סגר? וכן הלאה

איך נפרדים מכולם כשאסור לצאת מהבית?

"מאחר וכל ההתארגנות והנסיעה שלנו היו כל כך מהירים הפרידה היתה נושא שלא הצלחנו בו כמו בשאר ונשארנו עם טעם רע. הפחד העיקרי שלנו היה להידבק בקרונה בסמוך לנסיעה ולכן למרות שבתחילה תכננו לערוך מפגשי חברים למבוגרים ולילדים בסופו של דבר ביטלנו את הכל ונפרדנו בעיקר מרחוק ובזום. לילדים דאגנו לערוך מפגשי פרידה מהמסגרות מאחר והוצאנו אותם מספיק זמן מראש אך עם שאר החברים לצערנו לא הצלחנו. גם ערב הנסיעה שבחיים רגילים בוודאי היה מביא איתו פרידה מחברים ומשפחה מורחבת בשדה התעופה, הצטמצם לליווי של סבא וסבתא מהם ביקשנו להיפרד כמה שיותר מהר כי חששנו לשלומם בשדה התעופה".

מדינה ממושמעת

סינגפור התחילה את במצב מעולה והיתה בין המדינות עם מספר החולים הנמוך בעולם. באזור אפריל 2020 היתה התפרצות משמעותית ומספר החולים זינק. הסינגפורים לא חשבו פעמיים, והודיעו על סגר הרמטי של שמונה שבועות. גם אזרחים זרים נאלצו לעמוד בחוקים, ומי שלא עשה זאת, גורש מהמדינה. השמים בסינגפור נסגרו ונכון להיום (אפריל 2021) עדיין סגורים כמעט לגמרי, כך שכמות היוצאים והנכנסים למדינה מצומצמת מאוד. "כשהגענו לסינגפור המקומיים רק התחילו לחזור לשגרה", נזכרת לילך. "קניונים ומסעדות כבר היו פתוחים אך לכל מקום שאליו מבקשים להיכנס נדרשים לסרוק קוד ובו להכניס את מספר הזהות האישי ומספר הטלפון.

"כיום עבורנו מדובר בפעולה כל כך מובנת מאליה שאנחנו לא שמים לב לכך, כמעט כמו בידוק של שומרים בכניסות למקומות ציבוריים בישראל. מבחינת מיגון הגענו בתקופה בה רק התחילו עם חובת עטיית המסכות בישראל, ובזמן בו היו המון ויכוחים על כך. פה לעומת זאת זו היתה עובדה גמורה בשטח, וחששנו מאוד איך הילדים יסתגלו לכך. הופתענו לגלות שמאחר ואין שום פרצות לשאלות בנושא גם אנחנו וגם הילדים התרגלנו לכך במהרה.

"גם עכשיו אנחנו עומדים בכל החוקים, ויש לא מעט כאלה, אך בעיקר לא מפחדים להידבק. לאחרונה החלו לחסן כאן את התושבים אך זה מתבצע באיטיות בהשוואה לקצב החיסונים בישראל. אנחנו פחות לחוצים לקבל את החיסון כי אנחנו יודעים שהסיכוי שנידבק נמוך מאוד ולכן הרבה יותר קל לנו להמתין בסבלנות לקבוצת הגיל שלנו. זאת בניגוד ללחץ הרב בו היינו עד שחיסנו את ההורים שלנו בארץ מדאגה שהם יכולים בכל רגע נתון להידבק"

לעבור לחו"ל זה מבצע מורכב מאוד גם ככה - איך עושים את זה בזמן סגר?

"החשש העיקרי שלנו היה לא להידבק בארץ כדי לא לסכן את הגעתנו, ולכן הוצאנו את הילדים מהמסגרות גם חששנו מאיך הילדים יגיבו לבידוד של שבועיים במקום לא מוכר, ובלי שום יכולת לצאת החוצה, כך שנערכנו עם הרבה מאוד משחקים וספרים מראש. ידענו שמבחינת המגפה הדברים בשליטה, ולכן שמחנו על כך שיש חוקים ברורים אבל בזמן שחברות גדולות עדיין המשיכו לעבוד מהבית, מערכת החינוך עמדה להיפתח עם לא מעט חוקים כמו חובת עטיית מסכה מגיל שנתיים ואיסור על כניסת הורים למסגרות. התמקדנו באיך לתת לילדים תחושת ביטחון לקראת מה שצפוי להם. בסופו של דבר לא נלחצנו והפכנו את כל המסע הזה לחוויה משפחתית מרגשת וגם הילדים הגיבו בהתאם".

רפואה שלמה בעיר זרה

"מבחינה רפואית ההיערכות העיקרית שלנו הייתה השלמת חיסונים ותרגום פנקסי החיסונים לילדים, ללא שום קשר לקורונה", מסבירה לילך. "נדרשנו גם להשלים את כל החיסונים לפני הטיסה וגם לתרגם את פנקסי החיסונים באופן רשמי, מה שאילץ אותנו לבקר מספר פעמים בלשכת הבריאות האזורית בישראל. כל זאת בתקופה בה הצוותים עסקו בעיקר בחקירות אפידמיולוגיות. מעבר לכך התייעצנו עם מרפאת מטיילים בישראל והשלמנו עוד מספר חיסונים הנדרשים באסיה"

איך מתמודדים עם מערכת בריאות שונה?

"בדרך כלל ברילוקיישן הדבר החשוב ביותר הוא הביטוח הרפואי, כי אחרת עלולים ליפול לבור ללא תחתית רק מלבקר אצל רופא ילדים בגלל מחלת חום שכיחה. ברגע שיש ביטוח טוב הדברים בדרך כלל מאוד פשוטים, וכל מה שצריך לעשות הוא למצוא את הרופאים אצלם רוצים לבקר. אנחנו קיבלנו המלצה על רופאת ילדים טובה, וזה מה שהיה חשוב מבחינתי לסגור כבר בהתחלה. לכן מיד כשיצאנו מהבידוד קבעתי תור לשלושת הילדים והיא הכירה אותם,

"ראתה את ההיסטוריה הרפואית ונתנה להם להרגיש שהם חלק מהשיח. כל ההתנהלות הרבה יותר נעימה, מאחר ומדובר ברפואה פרטית לכן תמיד יש רצון שהלקוח יהיה מרוצה. עוד לא נתקלתי כאן באיש צוות, החל מהפקידים בכניסה ועד הרופאה, שלא היו נחמדים או שלא הוסברו לי הדברים בבירור. החיסרון הוא שלפעמים נראה כאילו יש רצון לערוך בירורים מחמירים יותר על נושאים שיכולים להיות פשוטים, ולכן רוצים לשלוח ליותר בדיקות או לתת יותר תרופות שבוודאי מגדילות את החשבון בסופו של דבר אך גם מיותרות. בהתאם לכך צורך בהפעלת שיקול דעת, בטח כשמדובר על תרופות וכדומה. אך יחד עם זאת יש גם יתרונות רבים ובולטים כאשר התור ל-MRI למשל לוקח כמה שעות ולא מספר חודשים".

צילום: Depositphotos

שגרה מבורכת

אחד הקשיים הגדולים ברילוקיישן הוא הכנסת הילדים למסגרות חדשות. זה אתגר גדול בארץ, ופי כמה וכמה כשמדובר בעיר זרה. "הילד הבכור שלנו עלה כאן לכיתה א' ובחלומות הכי מוזרים שלי לא חשבתי שכך יראה היום הראשון שלו בלימודים", צוחקת לילך. "הסינגפורים מתחילים את שנת הלימודים שלהם כבר באמצע אוגוסט ולכן נוצר מצב שבו יצאנו מהבידוד הישר לשבוע הראשון ללימודים.

"מאחר ומדובר בעיר צפופה, בתי הספר נמצאים באזורים מרוחקים מהמרכז, מה שדורש הסעות כמעט לכל הילדים מגילאי גן ועד תיכון. היה לנו קשה כי בישראל זה דבר מופרך לגילאים כאלה, אבל די מהר ההבנו שכך כולם עושים והשלמנו עם זה. הדבר ששבר אותי היה שמהרגע הראשון אסור היה לנו להיכנס לגן ולבית הספר וכך נדרשנו בעצם לשלוח את הילדים לצד השני של העיר, בלי לדעת את השפה ובלי ללוות אותם. עד היום אנחנו מכירים את המורות והגננות רק מהזום. לי זה עדיין מאוד מוזר אך ילדים הם כידוע יצורים מאוד סתגלנים ולכן זה נראה להם טבעי. שימרנו את האנגלית כמה שיכולנו מהרילוקיישן הקודם, וכך ידענו שלפחות בדברים הבסיסיים כמו שירותים, רעב או געגוע להורים הם ידעו להסתדר והסברנו להם שכחלק מההרפתקה אליה יצאנו הם יכירו חברים חדשים.

"בנוסף לכך המסגרות כאן הן סופר מקצועיות, ולא סתם אומרים שבתי הספר הטובים בעולם נמצאים בסינגפור. הרגשנו שאנחנו יודעים בדיוק לאן הם מגיעים ושיש מי שישמור עליהם גם אם אנחנו לא שם המסגרות הן הבסיס הכי חזק שלנו כאן ועבור הילדים מדובר בהצלה גדולה. מהבחינה הזו אנחנו מרגישים שהיה לנו הרבה מזל כי הילדים זכו להיות במסגרת בהשוואה לחברים שלנו בישראל שלא היו ברצף לימודי בכיתות".

איך נראית השגרה שלכם בימים אלה?

"נכון לחודש אפריל 2021, סינגפור עדיין סגורה לכן אין לנו שום אפשרות לצאת למדינות הקרובות למרות שאנחנו חולמים על הרגע בו נטוס לתאילנד. בינתיים אנחנו שמחים שבתקופה כזו יש לנו שגרה מבורכת בה הילדים הולכים למסגרות ובסופי שבוע אנחנו פוגשים חברים ומטיילים באי. יש פה לא מעט מקומות לראות ועד עכשיו עוד לא הספקנו לעשות הכל אז אנחנו לא מרגישים חנוקים עדיין, אם כי החופש הגדול מתקרב ונראה שהוא לא הולך להיות שונה מהימים בסופ"ש. הפתרון לחופשה שנוצר כאן הוא "סטייקישן" כאשר המלונות הגדולים שכרגע לא מקבלים תיירים מציעים דילים למקומיים ומספקים חופשה ליד הבית. בתחילה זה נראה לי מוזר מאוד לנסוע למלון שנמצא חמש דקות מהבית אך מסתבר שכאשר זה משולב באווירת חופש עם שירות מעולה, מהר מאוד שוכחים שהבית כל כך קרוב ונכנסים לאווירה".

בשיתוף דיוידשילד

כדאי להכיר