X

מדענים גילו מדוע הדינוזאורים הפכו כל כך גדולים

במסגרת מחקר שנעקך באוניברסיטת סאו פאולו, ברזיל, התגלו שרידיו של דינוזאור קטן המהווה חוליה מקשרת בין הדינוזאורים הקטנים הראשונים לענקים שמעוררים את דמיוננו היום. התגלית הזו מספקת נקודת מבט חדשה על השאלה איך בעלי חיים מרתקים אלה התפתחו לאורך מיליוני שנים

תגלית מדעית מרתקת מסבירה כיצד הדינוזאורים הצליחו לגדול לממדים עצומים . צילום: freepik

בעיירה אגודו, שבדרום ברזיל, נחשפה תגלית מדעית מרתקת שהסבירה כיצד הדינוזאורים הצליחו לגדול לממדים עצומים. החפירה שהתבצעה במקום חשפה את שרידיו של דינוזאור בשם מקרוקולום איטאקווי (Macrocollum itaquii), שחי לפני כ-225 מיליון שנה. בסיוע ChatGPT, למדנו שהוא מהווה קישור חשוב בין הדינוזאורים הקטנים הראשונים לבין הענקים שהסתובבו מאוחר יותר בתקופות המאוחרות. 

הסוד: שקי אוויר

שקי האוויר שהתגלו במבנה העצמות של מקרוקולום איטאקווי הם המפתח להבנת גידולם של הדינוזאורים. שקי האוויר, שהיום ניתן למצוא בציפורים מודרניות, אפשרו לדינוזאורים ללכוד יותר חמצן, לווסת את טמפרטורת גופם ולהתמודד עם תנאי סביבה קשים. תכונה זו אפשרה לדינוזאורים להגיע לממדים עצומים כמו של טירנוזאורוס רקס וברכיוזאורוס.

פרסום המחקר

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת The Anatomical Record על ידי חוקרים מאוניברסיטת קמפינאס (UNICAMP) שבסאו פאולו, ברזיל. טיטו אורליאנו, גיאולוג ודוקטור לפליאונטולוגיה אשר שימש כראש צוות המחקר במכון למדעי הגאוגרפיה של UNICAMP.

"עצמות עם שקי אוויר היו פחות צפופות, מה שאפשר לדינוזאורים לגדול למעל 30 מטרים באורך," הסביר אורליאנו. הוא הוסיף כי מ. איטאקווי, שאורכו היה כ-3 מטרים, היה הדינוזאור הגדול ביותר בזמנו. "שקי האוויר בהחלט תרמו לעלייה בממדיהם."

תכונת שקי אוויר בעצמות התפתחה באופן עצמאי והובילה לממדי הענק של הדיננוזאורים המאוחרים יותר. מ. איטאקווי, אב קדמון 

     

View this post on Instagram

           

A post shared by Revista Pesquisa FAPESP (@pesquisa_fapesp)

פרויקט "נופי טפונומיה"

המחקר היה חלק מפרויקט "נופי טפונומיה" שחוקר את תהליכי ההתפוררות וההתאבנות של אורגניזמים. פרופסור פרסיה ריקרדי-ברנקו, חוקרת ראשית בפרויקט, הדגישה את חשיבות הגילוי: "זה היה אחד הדינוזאורים הראשונים שהלכו על פני האדמה, בתקופת הטריאס."

מורכבות ההתפתחות

מחקרים קודמים של הקבוצה מצאו כי המאובנים המוקדמים ביותר לא הכילו שקי אוויר, מה שמעיד על כך שתכונה זו התפתחה באופן עצמאי לפחות שלוש פעמים. מ. איטאקווי, דינוזאור קטן דו-רגלי ממשפחת הסאורופודומורפים, היה אב קדום של הענקים עם ראשים קטנים וצווארים ארוכים.

רקמת "פרוטוקמרטה"

החוקרים מצאו סוג חדש של רקמה בעמוד השדרה של מ. איטאקווי, אותה כינו "פרוטוקמרטה". רקמה זו אינה לגמרי חלולה ולא ספוגית, אלא בעלת מרקם ביניים. "עד כה, ההנחה הרווחת הייתה ששקי האוויר התחילו כרקמות חלולות והתפתחו לרקמות ספוגיות. ההצעה שלנו, בהתבסס על הממצא הזה, היא שקיים סוג אחר של רקמה שהיה קודם," הסביר אורליאנו.

סיכום

הממצא הזה משנה את ההבנה לגבי התפתחות שקי האוויר. מחקרים קודמים הציעו ששקי האוויר הופיעו תחילה באזור הבטן ורק מאוחר יותר בצוואר, אך מ. איטאקווי מראה סימנים לשקי אוויר בצוואר ובאזור הגב, ללא סימן לשקי אוויר באזור הבטן.

"התפתחות שקי האוויר לא הייתה תהליך קווי," אמר אורליאנו. "זה כמו אם האבולוציה עשתה ניסויים שונים עד שהגיעה למערכת הסופית, שבה שקי האוויר נפרסים מהצוואר עד הזנב."

בלתי נשכחת. סצינת 'ברוכים הבאים לפארק' בסרט "פארק היורה" (1993)

הגילוי של מ. איטאקווי ושקי האוויר שלו מדגיש את המורכבות של התפתחות הדינוזאורים וההסתגלויות השונות שאפשרו להם לשלוט בסביבתם. תגלית זו מספקת נקודת מבט חדשה על איך בעלי חיים מרתקים אלה התפתחו לאורך מיליוני שנים, ויוצרת גשר בין הדינוזאורים הקטנים הראשונים לענקים שמעוררים את דמיוננו היום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר