ספר חדש של אחד החוקרים המרכזיים המזהירים משימוש של בני נוער ברשתות חברתיות הצליח לעורר זעם בקרב חוקרת אחרת של הנושא, שטוענת שהוא ממהר להסיק מסקנות מנתונים מקריים. פנינו ל-Claude כדי להבין את נקודות ההסכמה והמחלוקת בין שני החוקרים.
ב-The Anxious Generation, המרצה למנהיגות מוסרית באוניברסיטת ניו-יורק ג'ונת’ן היידט טוען שחברות הטכנולוגיה "עיצבו צינור עבה של תוכן ממכר", ששינה בצורה מסוכנת את ההתפתחות האנושית בקנה מידה כמעט בלתי נתפס. היידט משתמש בגרפים המראים כיצד השימוש במדיה החברתית עולה במקביל לבעיות נפשיות, כמו דיכאון וחרדה, בקרב מתבגרים.
הבעיה בצורת ההצגה של היידט, לפי קנדיס אודג’רס, סגנית דיקן ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה באירווין, שחוקרת גם היא את הנושא, היא שתרשימים כאלה משקפים מתאם, ולא סיבתיות. "המאמצים שלנו (להוכיח קשר סיבתי) יצרו שילוב של תשובות לפיהן ‘אין’, ‘יש מעט’ ו’יש אבל לשני הכיוונים’ קשרים כאלה" בין שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית ובעיות פסיכולוגיות בקרב בני נוער. כאשר קשרים אכן צצים, סביר יותר שהם משקפים צעירים שכבר סובלים מבעיות נפשיות ונמשכים לפלטפורמות דיגיטליות בניסיון למצוא נחמה לבעיות אלו.
מטא-אנליזות מרובות ומחקרים גדולים כמו פרויקט הפיתוח הקוגניטיבי של המוח בגיל ההתבגרות מצאו עדויות מועטות לכך ששימוש במכשירים גורם נזק למוחות צעירים. שפע של גורמים אחרים, כמו עוני, אפליה, התמכרויות לחומרים כגון אופיואידים וטראומה בעולם האמיתי מראים השפעה גדולה יותר.
אין בכך כדי לבטל לחלוטין את התזה של היידט – רבות מהרפורמות שהוא מציע למתן צריכת תוכן, להגביר את דרישות השקיפות האלגוריתמית ועיצוב מודע לגיל הן סבירות בהחלט. אודג’רס מודה כי קיימות "דאגות לגיטימיות" בנוגע לחסרונות הפוטנציאליים של הרשתות החברתית עבור מתבגרים. אך היא טוענת שהנתונים פשוט לא תומכים בטענות לפיהן חברות הטכנולוגיה מנסות בכוונה תחילה "לתכנת" צעירים להתמכר למכשירים ולאפליקציות שלהן. במקרה הטוב, העדויות הן מעורבות ותלויות הקשר, ובמקרה הגרוע, רטוריקה חסרת נשימה כזו מסיחה את הדעת מגורמים כלכליים, חברתיים וקליניים הגורמים נזקים נפשיים לדור ה-Z.
הסיכון הגדול יותר, לדבריה, הוא לתת לפאניקה לגבור על עובדות ולנסות לטפל במשבר אמתי על ידי התמקדות בגורם או תופעת לוואי שולית שלו, במקום לטפל באופן מפוכח בגורמי שורש מורכבים, החל מגישה לא שוויונית לטיפול, דרך אלימות לסוגיה ועד אפליה. היא קוראת לחקירה מדעית מעמיקה לפני שממהרים לפתרונות כגון קריאות לאיסור או הגבלת זמן שימוש במסכים בכלל או באפליקציות מסוגים מסוימים בפרט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו