שני מומחי חינוך מאוניברסיטת חוף הזריחה באוסטרליה הוציאו לאחרונה ספר חדש בשם “Grounded” (משחק מילים באנגלית, שמשתמש בשם העונש המקובל האוסר על הילדים לצאת מהבית לאחר שעות הלימודים, כדי לתאר ילדות ‘מקורקעת’, בלי ניסיון לדחוף את הילדים מעלה לכיוון מסוים), שבו הם קוראים להורים להפסיק "להרים" לילדים. על הסיבות לכך נפרט בסיוע Claude.
המחברים, ד"ר מייק נגל וד"ר שלי דוידוב, קוראים להורים לאפשר לילדים לחוות את הילדות באופן מלא, על ידי הענקת חופש פעולה במקום הניסיון למלא את זמנם בלו"ז צפוף של פעילויות. החופש נותן להם מקום לצמוח חברתית ורגשית בקצב ובכיוון שלהם.
השניים מעודדים משחק, עיסוקים יצירתיים, זמן בטבע ואפילו שעמום כגורמים חיוניים לגילוי עצמי של ילדים. פעילויות קלילות כאלו עוזרות לאזן את העולם המלחיץ מאוד שבו אנו חיים, במיוחד לאור רצף האירועים העולמיים והמקומיים של השנים האחרונות, שגרמו לעלייה דרמטית ברמות החרדה של הורים וילדיהם.
בעוד שתמיכה בתחומי העניין של הילדים חשובה, המחברים מייעצים גם לא לנסות לדחוף או להסליל אותם לחוגים בניסיון לכפות עליהם לפתח כישור מסוים. לדבריהם, ילדות חופשית יותר, עם הזדמנויות לעסוק בשלל פעילויות מגוונות ללא התחייבות, בונה כישורי חיים המאפשרים הצלחה עתידית יותר מאשר ‘התמחות’ מסוימת מגיל צעיר.
הורים ממלאים תפקיד מפתח בהפחתת החרדה שילדים מפתחים בעקבות התרחשויות גמו מגיפות, מלחמות ואפילו סתם תקופות של סערה פוליטית – כולם דברים שחווינו כאן בישראל בחצי העשור האחרון ולא ניתן היה להותיר את הילדים מחוץ לתמונה. על ידי דאגה לרווחתם, ההורים מדגימים לילדים ויסות רגשי בריא ואיזון.
בעשרות שנות מחקר של המחברים, הם גילו שלמבוגרים שמחים ועמידים נטו להיות ילדות פחות מתוכננת אך יותר בטוחה. הספר שלהם מגדיר פרקטיקות יומיומיות פשוטות שהופכות בסיס שכזה לאפשרי למשפחות מודרניות המחפשות יציבות בתוך כאוס. לדבריהם, הורים צריכים להפסיק לנסות "להרים" לילדיהם ולדחוף אותם לכיוונים מסוימים, ופשוט לתת להם להתנסות בכל מה שיש לילדות להציע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו