זית, קנולה, חמניות או אבוקדו: איזה שמן הכי טוב – או רע – למאכל?

בשלנים ביתיים עומדים בפני מבול של אפשרויות בבחירת השמן שבו ישתמשו – זית, אבוקדו, קנולה, דקלים ועוד. באינטרנט נפוצות יותר ויותר אזהרות מעוררות דאגה לגבי הסגולות – והסכנות – הבריאותיות של שמנים צמחיים שונים. נעזרנו ב-Claude כדי לעשות סדר בשמני הבישול הפופולריים ומה שכדאי לדעת עליהם.

על פי דיאטניות, שמן זית ושמן אבוקדו הם השמנים המומלצים ביותר, הודות לרכיבים המועילים שלהם ורמת עיבוד נמוכה; כבישה קרה, ללא חום או כימיקלים, שומרת על יותר תרכובות מפחיתות דלקת בשמנים הללו. לעומת זאת, שמני זרעים אחרים בדרך כלל עוברים עיבוד כבד – אם כי הם עדיין מספקים שומנים בריאים ללב.

גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא עשן. חימום שמן עד שעולה ממנו עשן מפרק חומרים מזינים וטעמים. שמן אבוקדו עומד בטמפרטורות גבוהות במיוחד, בעוד שנקודת העישון של שמן זית נמוכה יותר. כדאי לאחסן שמנים הרחק מאור, כדי למנוע פירוק.

למרות טענות דרמטיות היותם "רעילים", שמני זרעים, כגון שמן חמניות, מספקים חומצות שומן מסוג אומגה 6, שמחקרים מאשרים כמפחיתים כולסטרול "רע" וסיכונים ללב ולכלי הדם. המבקרים חוששים שאומגה 6 עשויה לעורר דלקות, אך מחקרים שקשרו בין השניים נותרו שנויים במחלוקת.

במקום להקדיש את מירב תשומת הלב לסוגי שמן, כדאי להתמקד בשיפור איכות התזונה הכללית. השמן הבריא ביותר לעולם לא יוכל לקזז את ההשפעות המזיקות של מזון מהיר מטוגן, ולעומת זאת, צריכת שומנים רוויים כמו חמאה יכולה דווקא להיות חיובית אם היא נעשית במשורה לצד הגברת צריכת הירקות.