אל תדאגו, כסף קונה כמעט הכל. בעוד שנה תראו בקטאר את האצטדיונים הכי חדישים, את הדשא הכי ירוק. יהיה חם? יקררו. יהיה יבש? ירטיבו. טקס הפתיחה יהיה המיטב של המיטב ויעלה כמה שיעלה. רק דבר אחד העושר המופלג אינו מסוגל לרכוש - נשמה.
מונדיאל הוא לא רק מפגש בין הכדורגלנים הטובים בעולם, הוא גם אירוע אוניברסלי שמקבץ סביבו אוהדים מכל רחבי הכדור. זה המקום שבו עשרות אלפי בריטים מציפים את הפאבים משעות הבוקר ועד לשעת המשחק, ומחנה קרוואנים הולנדי מתמקם יומיים לפני בפאתי העיר וחוגג ללא הפסקה. אז איך בדיוק יספקו הקטארים את הסחורה? ימליצו לשתות מים בטעמים וידרשו לא לחגוג בין שתיים לארבע כי זה עלול להפריע למנוחת האמיר?
קטאר היא מדינת פלסטיק. 2.8 מיליון תושבים, תשיעית מהם קטארים אורגינל, השאר מהגרי עבודה. אין שם שורשים, זו לא מדינת כדורגל. יגידו שגם הדרום-אפריקנים, שאירחו את גביע העולם ב-2010, הם לא בדיוק מעצמה. נכון, אבל הם מדינת ספורט מטורפת, עם פטריוטיזם וטונות של נשמה. להזכירכם, ביוהנסבורג נולד אחד הטורנירים המרגשים בעשורים האחרונים.
אוהד כדורגל לא מחפש בתי מלון מפוארים ומרכזי קניות עם מפלים כדי לבלות בהם את חגו. כל מה שהוא רוצה זה לשבת עם אנשים כמוהו, לשתות בירה ולשיר שירי הלל למדינה שממנה הוא בא. לכן אני חושש שבטורניר הקרוב נראה אוהדים רבים מהסוג המעונב והמדושן, ולא את אלה שבשבילם המשחק הנפלא נוצר.
אולי זה הכדורגל המודרני וצריך להשלים עם המצב. העושר של המפרץ כבר קנה את מנצ'סטר סיטי ואת פ.ס.ז' והפך אותן למעצמות. הסעודים השתלטו על ניוקאסל, קבוצה שאחד מכינוייה הוא ג'ורדיז, על שם פנסי הבטיחות שבהם השתמשו כורי הפחם, בצפון-מזרח אנגליה. עבורם הוקם המועדון ב-1892 ולא עבור קרן השקעות סעודית, שתשפוך כסף ועוד כסף רק להאדרת שמה.
לכן תנו לי לחזור לאותו יום חם בסוף חודש יוני 1998. סנט אטיין, עיר מנומנמת ואפרורית במזרח צרפת, שאירחה את קרב הענקיות ארגנטינה ואנגליה בשמינית גמר המונדיאל. מהבוקר שרר ברחובות מתח שכלל עשרות אלפי אוהדים משני המחנות וחשבון לא סגור ממלחמת פוקלנד ומהשער של מראדונה ביד, ב-86'. אווירה מחשמלת ומרגשת ששום סכום כספי לא יוכל לקנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו