מרוקו וספרד מנהלות מערכת יחסים מורכבת. לאורך רוב ההיסטוריה היחסים היו ידידותיים, אבל הם ידעו גם תקופות מתוחות משום שספרד מחזיקה שתי מובלעות טריטוריאליות הסמוכות למרוקו ולים התיכון, מלייה וסאוטה, ומרוקו תבעה את העברת הערים לבעלותה.
בכדורגל היריבות הרבה יותר צנועה וכוללת שלושה מפגשי עבר, שניים לפני 61 שנה ואחד במונדיאל 2018 ברוסיה, שבו ספרד השוותה בדקה ה־93 (יאגו אספס) ומנעה ממרוקו העפלה לשמינית הגמר.
מרוקו הרשימה מאוד בשלב הבתים, בעיקר מבחינה הגנתית. היא לא ספגה שער מול שתי נבחרות אירופיות חזקות שהגיעו לחצי הגמר ברוסיה (בלגיה וקרואטיה), הביסה בקלות את קנדה ועלתה כראש בית עם שבע נקודות. המאמן וואליד רגראגי, מרוקאי יליד צרפת בן 47, ששיתף פעולה כשחקן עם דודו אוואט בראסינג סנטנדר, שינה את הנבחרת לאחר שמונה בחודש אוגוסט האחרון, החזיר את חכים זייש מפרישה וייצר נבחרת עם סגנון משחק ברור מאוד.
משחק הגנה קבוצתי ואגרסיבי בשליש מרכזי במערך של 4:1:4:1, עם רביעיית הגנה משובחת שאותה מנהיגים שני בלמים נהדרים - הקפטן רומן סאיס (הגיע העונה לבשיקטאש מוולבס) ונאיף אגר מווסטהאם, שאליהם מצטרפים שני מגינים איכותיים וחכמים, נוסייר מזראווי ואשרף חכימי. נוסיף לזה את הקהל המדהים של המרוקאים, שמזכיר בתשוקה ובשירים את הקהל של ארגנטינה, ונקבל נבחרת חזקה שקשה מאוד להכניע.
סגנון המשחק של שתי הקבוצות מנוגד ולמעשה די מתאים נבחרת אחת לרעותה. הספרדים עם דגש על הנעת כדור, הרבה פעמים לא יעילה וחסרת תכלית. המרוקאים, מנגד, מוותרים על הכדור (33% מול הבלגים, 35% מול הקרואטים), קיבלו שלוש קרנות בלבד בשלב הבתים ומשחקים כדורגל ישיר לשלישייה הקדמית. ואכן, המשחק התפתח כצפוי.
המנצח נולד במדריד
ספרד מחזיקה בכדור ללא תכלית (איום אחד וגם הוא לא למסגרת במחצית הראשונה), המרוקאים מנסים לצאת למעברים, בעיקר דרך סופיאן בופאל באגף שמאל, אבל ללא איום משמעותי על השער של אונאי סימון. וכך סיימנו 90 דקות, עם ארבעה איומים וארבע קרנות (כצפוי, כולן לספרד) של שתי הקבוצות יחד והארכה די צפויה, שהובילה בסופו של הערב לדו־קרב פנדלים דרמטי.
דו־קרב מהנקודה הלבנה הוא עולם ומלואו, אינו קשור ליכולת של הנבחרות במשחק, בטח בטורניר לחוץ ומלחיץ כל כך. העומס הנפשי שמוטל על השחקנים הוא קשה מנשוא, והיכולת לעמוד בלחץ, לבודד את עצמך מהסיטואציה ולהירגע, הרבה יותר חשובה מסגנון ומטכניקת הבעיטה. שלשום ראינו את היפנים, שהיו עדיפים על הקרואטים במהלך המשחק, פשוט קורסים ומוסרים שלושה פנדלים לדומיניק ליבאקוביץ', שסיים את הערב כגיבור לאומי קרואטי.
הערב קיבלנו תסריט דומה. הספרדים לא עמדו בלחץ, המרוקאים כבשו שלוש פעמים, ושני הגיבורים הגדולים של האירוע היו דווקא אלו שקשורים לספרד מקצועית ונפשית.
הראשון הוא יאסין בונו, שוער בן 31 יליד מונטריאול, שחזר עם הוריו המרוקאים לקזבלנקה כילד והתחיל את דרכו בווידאד קזבלנקה, אך מגיל 21 הוא משחק בספרד (אתלטיקו מדריד, ג'ירונה, סרגוסה והיום בסביליה), והוא שעצר את הבעיטות של קרלוס סולר וסרחיו בוסקטס ואפשר לגיבור הגדול השני - אשרף חכימי - יליד מדריד, לבצע פננקה מושלמת ולשלוח את מרוקו לראשונה בהיסטוריה לרבע הגמר ואת האוהדים המרוקאים לחגוג בטירוף אל תוך הלילה.
והנה שוב קיבלנו הוכחה למה כדורגל הנבחרות הוא הדבר הכי גדול שיש, כי גם אחרי משחק משמים וחסר סיכוי תיאורטי לשער שדה, קיבלנו רגעים בלתי נשכחים שייחקקו לנצח בספרי ההיסטוריה, וזו בדיוק מהותו של המונדיאל.
