ב-2010 הסאנס, עדיין עם נאש, עפו בגמר המערב – לאחריו הלכו לבנייה מחדש. השנה הם חזרו לפלייאוף לראשונה מאז. ב-2009 אורלנדו הגיעו לגמר, שלוש שנים אח"כ הווארד עזב – ואז הם לא הגיעו לפלייאוף 6 שנים ברצף, ובסך הכל הגיעו לשם פעמיים ב-9 עונות.
ב-2013 ה"סופר טים" של הלייקרס עם קובי, גאסול, הווארד ונאש עף בסיבוב הראשון. מאז ועד שלברון הגיע וסחב אותם לאליפות משחקי הבועה ב-2020, אפילו לפלייאוף הם לא הגיעו. ב-2011 דאלאס לקחו אליפות. הקבוצה התבגרה, נחלשה, ובין 17 ל-19 החמיצה את הפלייאוף 3 שנים רצופות.
ויש עוד המון דוגמאות, אבל אלה כאן – שמתמקדות בקבוצות שהיו בצמרת סביב 2010 – מראות כמה קשה זה לבנות מחדש ב-NBA. וכמה נפוץ זה שאחרי שקבוצה מסיימת ריצה טובה היא מבלה כמה שנים טובות במרתפים של הליגה.
לכן עכשיו, אם אתם שומעים אנשים קוטלים את הסלטיקס ומספרים לכם שה-GM העוזב, דני איינג', והמאמן ב-7 השנים האחרונות, בראד סטיבנס, שמחליף את איינג' בתור מנהל הכדורסל של המועדון – בעצם פוטרו כי הם נכשלו, אתם מוזמנים להגיד להם שאת שנאת בוסטון שלהם הם יכולים לדחוף בחזרה למקום ממנו היא הגיעה.
איינג' הגיע לבוסטון בקיץ 2003, לקבוצה עם שני כוכבים צעירים שעשתה גמר מזרח ב-2002. הוא מיד העביר אחד מהם בטרייד, התחיל לאסוף נכסים, וב-2007 השלים את העסקאות שהרכיבו את הביג-3 של פירס, גארנט ואלן. זה נגמר באליפות ב-2008, גמר ב-2010, ואפילו היה שם עוד גמר מזרח ב-2012.
שנה אח"כ הוא פוצץ את הקבוצה ההיא בטרייד ששדד את ברוקלין נטס, ובעזרתו – לצד מאמן רוקי בדמות סטיבנס – שוב בנה קונטנדרית. כמה שנים הם בילו מחוץ לפלייאוף? רק אחת. כמה מהר הם חזרו לצמרת? מאוד – ב-17, 18 וב-20 הם עשו 3 גמרי מזרח ב-4 שנים.
זה תהליך בנייה מחדש כל כך מהיר, יעיל ומוצלח – שקשה למצוא דומים לו. אמנם כן, טעויות נעשו. ברור. וכן, באופן אירוני דווקא לאותה ברוקלין שנשדדה אז בטרייד ההוא יש היום קבוצה טובה יותר ועמוסה בכוכבים. אבל זה כי היא נמצאת בניו יורק. הסלטיקס היו צריכים לעשות את זה מבלי שהם מגיעים מעיר שמושכת אליה את כוכבי ה-NBA פשוט מעצם היותה.
כל זה לא אומר שלסטיבנס בתור המנהל עכשיו מחכה עבודה קלה. ממש לא. התחרות בצמרת המזרח קשוחה, ואמנם טייטום ובראון הם שני כוכבים צעירים שחתומים שנים קדימה, אבל לסלטיקס סגל מוגבל, עם לא מעט חורים ברורים, שעולה הרבה כסף, ועם רכז מתבגר ויקר שלא ברור מתי שוב יהיה כשיר אי פעם. אי אפשר לצפות מסטיבנס והמאמן שהוא יביא במקום עצמו לשינוי מהותי לפחות שנה.
ואולי הכי חשוב לזכור זה למה כל העבודה הטובה של איינג' ושל סטיבנס ביחד לא נגמרה בסוף באליפות נוספת. והיא כי ב-NBA – מלבד איזו הבלחה של פחות מפעם בעשור כמו הספרס ב-14 או דטרויט ב-04 – אתה זוכה באליפות רק אם יש לך שחקן טופ5 בליגה, ורצוי לידו עוד שחקן טופ15-20. שזה פחות או יותר בדיוק התקרות של טייטום ושל בראון. עכשיו הוא רק צריך למצוא את המאמן שמסוגל להביא אותם לשם. למזלו, יש מאמן אחד שהוא כבר יודע בוודאות שלא יכול לעשות את זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו