קים קלייסטרס חזרה לשחק טניס. אם אתם חושבים שכבר קראתם את המשפט הזה פעם או פעמיים בעבר הרחוק והלא רחוק, אתם צודקים. בגיל 38, 20 שנים אחרי שהופיעה בפעם הראשונה בגמר של טורניר גרנד סלאם ועשר שנים אחרי שזכתה באחד כזה בפעם האחרונה, הבלגית שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם החליטה לתת לקריירת הטניס שלה הזדמנות נוספת.
הקאמבק המי יודע כמה שלה התחיל בשבוע שעבר בהפסד לסיי סו־וויי בטורניר שיקגו, ויימשך בשבוע הקרוב בטורניר אינדיאן וולס, שאליו קיבלה כרטיס חופשי. "יש לי חברים בבלגיה שאומרים שהם רוצים לרוץ מרתון לפני גיל 40", הסבירה קלייסטרס, "אז זה בעצם המרתון האישי שלי".
ההצלחה גבתה מחיר
קלייסטרס היתה בת 14 כשעמדה על קו הזינוק. בגיל 16 ובטורניר הראשון שלה בווימבלדון הגיעה דרך המוקדמות עד לסיבוב הרביעי ומשם המשיכה להאיץ. בין 2001 ל־2007 היתה בשבעה חצאי גמר של טורנירי גרנד סלאם, שיחקה בחמישה גמרים וזכתה באליפות ארה"ב הפתוחה ב־2005. בעזרת חבטות נקיות, אתלטיות ועוצמה אדירה היא דורגה במקום הראשון בעולם, פיתחה יריבות מרתקת עם בת ארצה ג'סטין הנין והגיעה לשלבים המכריעים דרך קבע. אלא שבדיעבד התברר שההצלחה גבתה מחיר כבד מקלייסטרס.
כבר ב־2005 היא החלה לסבול מפציעות בגב, בירך ובמפרק כף היד, כאבים שהביאו אותה לקו הסיום מוקדם מהצפוי. ב־6 במאי 2007, כשהיא בת 23 בלבד, הודיעה הבלגית על פרישה ממשחק. "קשה לי לקום בבוקר מהמיטה", הסבירה, "הכסף הוא חשוב, אבל הוא לא הדבר הכי חשוב. היה כיף, אבל אני תולה את המחבט".
לאחר מכן הקדישה את מאמציה ואת זמנה הפנוי להקמת משפחה. היא התחתנה עם הכדורסלן בריאן לינץ' וכמה חודשים אחר כך ילדה את בתה הראשונה.
הפעם הראשונה שבה החליטה לחדש את המרוץ היתה ב־2009. כחודשיים אחרי שאביה הלך לעולמו ממחלת הסרטן, קלייסטרס התחילה לפלרטט עם חזרה למגרשים בעקבות משחק ראווה שאליו הוזמנה. "אני מעדיפה לקרוא לזה קריירה שנייה ולא קאמבק", הבהירה, "הגעתי למצב שבו אני מבינה שלא הכל סובב סביב טניס כל היום".
עם הגישה החדשה הזאת, הבלגית הביאה את עצמה לשיאים חדשים. בזכות כרטיסים חופשיים שקיבלה עקב מעמדה, היא הגיעה לאליפות ארה"ב ב־2009 ללא דירוג וסיימה אותה עם הגביע וכשהיא מנצחת בדרך את האחיות וויליאמס. שנה אחר כך היא חזרה לניו יורק ושמרה על התואר שלה, וב־2011 הוסיפה לארון גם את אליפות אוסטרליה הפתוחה.
אולם כמו אז, גם עכשיו ההישגים הביאו כאבים. הירך שלחה אותות מצוקה, וב־2012, אחרי משחק זוגות עם בוב ברייאן במגרש מספר 17 בניו יורק, היא פנתה לקהל ואמרה: "זה היה כבוד לעסוק בספורט שהתחלתי כשהייתי בת 4, אבל החיים ממשיכים".
לא הרימה ידיים
הפעם, החיים של קלייסטרס באמת המשיכו. היא ובן זוגה הוסיפו למשפחה שני ילדים - ג'ק ובלייק - ואת המקום של הטניס היא מילאה במשרות אימון ובפרשנויות של טורנירים לרשתות טלוויזיה. היא טענה בתוקף שקאמבק נוסף אינו אפשרות, אך ב־2020 ההזדמנות דפקה על הדלת וקלייסטרס החליטה לתת לטניס צ'אנס נוסף.
היא הספיקה לשחק שני משחקים בטורנירי דובאי ומונטריי, שבהם הצליחה להראות כמה ניצוצות אף שהפסידה, אלא שאז נכנסה לתמונה מגיפת הקורונה וטרקה עליה את אותה הדלת.
היא חזרה למגרשים באליפות ארה"ב הפתוחה בשנה שעברה, ושם הפסידה בסיבוב הראשון. המחיר של הקאמבק הזה היה ניתוח בברך שאחריו נדבקה הבלגית בקורונה, מספיק סיבות כדי להרים ידיים ולוותר סופית ורשמית.
במקום זה, היא שוב חזרה. "אני נרגשת לפתוח פרק חדש בקריירה שלי", אמרה בשבוע שעבר, "אני רק צריכה להיכנס לקצב וללמד את המוח שלי לעשות את הדברים האלה פעם נוספת". הניסיון הראשון אמנם הסתיים בהפסד, אבל קלייסטרס נחושה להמשיך לנסות גם בטורניר אינדיאן וולס. זאת תהיה ההופעה הראשונה שלה בטורניר מאז 2011, כשלפני כן זכתה בו פעמיים, ב־2003 וב־2005.
החזרה הנוכחית של קלייסטרס היא סוג של חזרה בזמן עבור סבב הנשים. "אני שמחה שלא שיחקתי מולה לפני עשר שנים", אמרה סיי סו־וויי, אחת השחקניות המבוגרות בסבב מייד לאחר שגברה עליה. עבור צעירות יותר כמו מדיסון קיז בת ה־26 מדובר בקאמבק של גיבורת ילדות. "קים היתה אחת השחקניות שהכי אהבתי כשגדלתי", אמרה האמריקנית, "אני כל כך שמחה בשבילה ובשבילי שהיא חוזרת".
מבחינת קלייסטרס, מדובר קודם כל בחוויה, במרתון הזה שלפני גיל 40, בניסיון להוכיח לעצמה שעוד אפשר. "המטרה היחידה שלי היא לעבור את המשחקים בלי לשלם מחיר פיזי גדול מדי", הבהירה לקראת אינדיאן וולס, "כרגע אני מחזיקה מעמד, וזה הדבר הכי חשוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו