המלצות המועצה הלאומית לספורט, שחלקן פורסמו כאן לפני כמה חודשים ועוררו מהומה רבתי במשרד הספורט האמון על המועצה, מראות שכמו קודמותיו בתפקיד - גם שר הספורט הנוכחי חילי טרופר הגיע במטרה לחולל מהפכה ולהשאיר חותם. מירי רגב, ולפניה לימור לבנת, ניסו לעשות דברים, אבל חותם גדול לא היה שם.
בכל הקשור להמלצות משרד הספורט, צריך לשים לב לשני נושאים עיקריים: היחס לענפים האולימפיים וכמובן היחס לספורט הנשים. לאנשי משרד הספורט יש חזון שישראל תצליח לזכות במדליות שאינן במקצועות שמתחרים בהם יחפים או בשקפקפים. במילים אחרות: לא רק בג'ודו ובשיט, אלא גם בחלק מהמקצועות המובילים במשפחה האולימפית, כמו האתלטיקה וההתעמלות לדוגמה.
עבור הדגים השמנים, כמו איגוד הג'ודו, מדובר בהכרזת מלחמה. הם הרי כבר הוכיחו עצמם כספקי מדליות, אז למה להתחלק בשלל שיכול להגיע לכמה מיליונים טובים? מאידך, אם באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 תהיה מדליה היסטורית בענף בכיר, המהפכה תוכרז כהצלחה, גם אם טרופר כבר לא יהיה במשרד הספורט.
לגבי ספורט הנשים, ייאמר לזכות המשרד שכן נעשתה בחינה מחודשת בעקבות הפרסומים כאן על קיצוצי הענק. ועם זאת, פקידי המשרד היו שמחים לראות פחות כסף אצל ספורט הנשים ויותר אצל הגברים, בעיקר נוכח התוצאות. המועצה מתגאה בכך שהעלתה את גובה הסכומים, אבל למעשה נתנה את הכסף לאיגודים ואמרה להם שאם יתנהגו יפה לנשים, הם יקבלו תמריצים בהתאם. מדובר בכסף שבעבר היה מיועד רק לספורט נשים והן לא נאלצו "להילחם" עליו.
עכשיו נשאלת השאלה, אם יש עסקן שבע בספורט בישראל, עם פירורי הבורקס על זקנו והמכנסיים שתמיד נופלים בשל היותם נטולי חגורה, שיסכים לקבל מנכ"לית לתפקיד, רק כי זה מכניס לו לענף עוד כמה גרושים?
לטובת כל הנוגעים בדבר, ובעיקר כל מי שהספורט הישראלי יקר לו, מוטב שהמהפכה הזו תצליח.