אפשר להגיד שיחסי הכוחות בין מכבי חיפה להפועל ת"א, מזכירים במידה מסוימת את הפערים בין מנצ'סטר סיטי לטוטנהאם למשל. חיפה, כמו סיטי, היא מועמדת אולטימטיבית לשמור על האליפות, ולעומתה הפועל ת"א, כמו התרנגולים, חיה כבר שנים מחוץ לבית הלורדים ונלחמת חשוקת שיניים באופן מסורתי על כבודה האבוד, מנסה להיאחז במשקוף הכניסה לפלייאוף העליון, אחיזה שמאיימת להישמט בכל רגע נתון.
טוטנהאם, תודו שזה פלא, ניצחה בשבת בסיום משוגע את סיטי, מה שאולי הטעין את קובי רפואה ואנשיו בסוג של השראה. הם הפסידו את הדרבי כמו שרק שהם יודעים, ובאו עם 3000 אוהדים (שעושים רעש של 6000) לחיפה, לפגוש את מי שהכי התלכלכה בשבוע שעבר מקרבות הבוץ שמנהל איזי שרצקי עם מאמנו. כל הקהל שלא הצליח להגיע לק"ש, מילא את היציעים ופגש אלופה נחושה, אבל גם טיפה לא מרוכזת ואולי קצת לחוצה מהנשיפות המתקרבות של זאת שהם כל כך לא מסמפטים – הצוללת הצהובה שהתרוממה באחרונה מעל המים, ולא מגלה סימנים של עזיבה.
חיפה טובה מאוד בלפרק אם הכל עובד לה קל מהפתיחה, ונוטה להסתבך עם עצמה כשהגול הראשון מתעכב. ברק בכר, עם מקטורן שמתאים לשון קונרי ופחות לו, צפה בחזיזה מסחרר את אזוגי, אבל לשווא. הפועל התבטלה רוב הזמן וקירבה לעצמה את הקץ עם הפלה סיטונית של שחקני חיפה סמוך לרחבה שלה.
ככל שעברו הדקות עלה גרגור של חוסר סבלנות ביציע. חיפה עצבנית, הפועל פחדנית, וקובי רפואה שלא מבין שמדובר בהזדמנות חד פעמית לגנוב גול, שאולי יבטיח פלייאוף עליון, ואפילו פרנסה עבורו בעונה הבאה.
15 דקות החסד במחצית השנייה הסתיימו בהגנה מרושלת על המפציץ של חיפה, ודין דוד נגח ושיחרר את כל הקיטור שהצטבר מעל המפרץ. עכשיו, כשהסוסים ברחו מהאורווה, רפואה ניסה להציל את המולדת, אבל דווקא החילופים של בכר העניקו מט סנדלרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו