1. התחתית היא הסיפור של העונה, וכל המעורבות בצרה הזאת מאחלות הצלחה לחדרה בפלייאוף העליון. הן לא רוצות לפגוש אותה יותר, כי חדרה עם שחקנים שהיו פעם אלונקאים בהלל יפה היא הפועל יהוד על סטרואידים, עם קורצקי על תקן צביקה רוזן. עזיבת מרמנטיני אמורה היתה לסמן לחדרה להירגע, לאבד עניין, אבל הצחקתם אותה והעצבתם את בית"ר, שחזרה להרגליה הרעים, גם עם אבוקסיס, וזה עוד לפני המפגשים מול סכנין, מכבי ת"א ומכבי חיפה.
והפועל ירושלים? הניסוי החברתי הזה מסרב להיכנע, וכל הסימנים מראים שבדרבי הבא יהיו 30 אלף איש בטדי. הם יגיעו כדי לברר כמה ירושלמיות יהיו כאן גם בעונה הבאה. גררו פרע שטר ראשון, וזה אומר שהדרבי של פ"ת מתקרב. ככה, משום מקום.
2. רוני לוי וסלובודן דראפיץ' מקבלים יחס שונה מהבעלים שלהם. גם בשבועות כאלה, של כעסים ושריקות בוז כלפי המאמן, אלונה ברקת היא המתווכת ההוגנת בין הצדדים, מנסה כל עוד העונה חיה וחיפה קרובה לא לפרק את המסגרת. לעומתה, איזי שרצקי ממשיך בצ'ילבה הילדותית עם המאמן שלו, שאסף ארבע נקודות אדירות בפחות משבוע, מחיפה ומב"ש. איזי טיפס על עץ גבוה, ודראפיץ' לקח לו משם את הסולם, כך שהבוס לא יודע איך לרדת. אני מצפה מבניו המצוינים לארגן פיוס עם חוזה לעונה הבאה.
3. ביום חמישי הלכתי לראות את גמר הגביע בכדורסל. ההיכל היה כמעט כולו אדום, עם מאחזים כחולים קטנים ולב גדול בקצה הפרקט, שורה ראשונה מתחת לסל הדרומי. אם שמעון מזרחי הדביק למשה דיין את תואר ידיד המחלקה, תרשו לי להעניק את סיכת ידיד המחלקה לבני בקלו.
בני הוא חבר שלי כבר 30 שנה, ועשרות שנים הוא השגריר הנודד של כל מה שקשור לספורט בהרצליה. אם בכובע של עיתונאי, דובר, אוהד או ברומטר. לא מחמיץ אימון, בטח לא את ה־1:6 של מכבי הרצליה על בני לוד שלשום בליגה א'.
רק לפני שנה, בליגה השנייה, הוא וחברי הנהלת הקבוצה חזרו מבוישים מחבל מודיעין אחרי הפסד, ותראו אותם עכשיו. בקלו עבר כל שחקן בחדר ההלבשה וליטף אותו בראש כאילו היה רד אאורבך בסלטיקס. הגיע להרצליה, מגיע לבקלו.
