1. רוני לוי ואוהדי הפועל ב"ש ממשיכים ביחסים המורכבים ביניהם. אחרי שריקות הבוז בהפסד למכבי נתניה בטרנר, לוי החליט לשנות ולחזור למערך של שלושה בלמים, כשפגש באשדוד את רב"ש ושחקניו, שהגיעו למשחק אחרי שישייה כואבת בסמי עופר. לוי גם ניסה ללחוץ גבוה ולגרום לקבוצתו להיות אגרסיבית התקפית, אבל אדום מוקדם של באריירו טרף את הקלפים מבחינת ב"ש ורק במזל ובזכות נאיביות גדולה של המקומיים, שגיב יחזקאל הבקיע שער יפה והחזיר את ב"ש הביתה עם נקודה שכולה הפסד של שתי הקבוצות.
הנקודה הזו לא מסתירה את הבעיות ואפילו שמה עליהן זכוכית מגדלת. אנחנו בשלב של העונה, שאם עד עכשיו הרעיונות ההתקפיים של הקבוצה לא טובים, זה כבר לא ישתנה. ללא באריירו (שייעדר בשני המשחקים הקרובים), אין אגרסיביות באמצע וזה מבליט אף יותר את החולשה של שאר הקשרים והקבוצות היריבות כבר מבינות שאם סוגרים טוב בנייחים, ב"ש חסרת אונים התקפית.
הבעיה הגדולה של ב"ש מלבד או בגלל משחק ההתקפה המקרטע, היא שהקהל איבד אמון במאמן ולא נראה שזה הפיך וככה המסלול כלפי מטה נראה די בטוח. למרות שהמרחק מהמקום הראשון קטן מזה שמהמקום השלישי, לב"ש כדאי כרגע להסתכל למטה, כי במומנטום הנוכחי, בקרוב מכבי ת"א תדביק אותה ותיקח לה גם את הסגנות.
2. החזרה של יוסי אבוקסיס לבית"ר ירושלים הייתה למעשה חבל הצלה לשני הצדדים. בית"ר, שנמצאה במצב של פירוק ניהולי ומקצועי, חיפשה בנרות דמות דומיננטית שתחזיק את הקבוצה על הקווים.
אבוקסיס, שעד לפני 13 חודשים היה אחד משני המאמנים הבכירים בליגה ומועמד בכיר לאימון הנבחרת, קרס עם בני יהודה לליגה הלאומית וגם העונה, לא הצליח להתרומם עם הכתומים ועזב/הועזב אחרי תקופה נוראית שהרחיקה את בני יהודה מהמקום שמוליך לליגת העל.
מבחינת שני הצדדים זה היה מצב של "ווין-ווין". בית"ר מקבלת מאמן רעב ודומיננטי שיחזיק מערכת בקריסה ואבוקסיס חוזר למועדון גדול שנמצא במצב אידיאלי מבחינת הדרך שבה הוא מאמן – עם הגב לקיר.
אחרי התיקו מול נוף גליל במשחק שנערך ללא קהל, אבוקסיס פגש לראשונה את הקהל בטדי לעוד משחק תחתית קריטי, הפעם מול מכבי פ"ת. כדורגל גדול לא קיבלנו, אבל לפחות ראינו בביתר קבוצה מסודרת, שהשחקנים משחקים בה אחד למען השני והשלישי למען הקהל.
אבוקסיס קיווה שאביאל זרגרי ועוזיאל פרדו, שני שחקני הבית המוכשרים יהיו אלו שיובילו את הקבוצה, אבל הבין שזה גדול עליהם. עצוב לראות את השקיעה של זרגרי, ששיחק בחוסר ביטחון משווע. מה שבלט אף יותר כשראינו איך המחליף שלו, תמיר עדי, שינה את המשחק מהשנייה שנכנס.
בית"ר, שרכבה על האנרגיות האדירות שהקהל נתן לה, הצליחה לחזור מפיגור ואף להתגבר על ההרחקה של ירדן שועה, ששוב הראה שהוא לא צפוי ואי אפשר לסמוך עליו.
3. מנגד, הסיפור של מכבי פ"ת וניר קלינגר התנקז לראיון שאחרי המשחק. קלינגר דיבר על משלוח מנות של השחקנים שלו (כנראה ששכח את המתנות שקיבל בשבוע שעבר משחקני הפועל ירושלים) ועל השחקנים שלא עומדים בלחץ.
אף מילה על משחק ההתקפה שלא קיים (מלבד השער שהגיע אחרי תרגיל קרן – 0 בעיטות למסגרת כולל 22 דקות מול עשרה שחקנים), ההתבטלות המוחלטת מול קבוצה שלא ניצחה סיבוב שלם והירידה לאחור ללא תגובה מהספסל במחצית השנייה. בלי כדורגל ורק עם דיבורי מורשת קרב, יהיה קשה מאוד ללוזונים להישאר בליגה.
4. המשחק הראשון של שי ברדה כמאמן ראשי בליגת העל היה טראומטי, תבוסה 6:2 לקריית שמונה ולפרטנר המיתולוגי סלובודן דראפיץ'. בניגוד למאמנים אחרים, ברדה לא דיבר בסיסמאות או בטרמינולוגיה מלחמתית, הוא הלך לאמן כדורגל ומראה שהוא עושה את זה נהדר. ומאז, נוף הגליל שלו יוזמת, לא מתבנקרת ומתפללת לניסים, משיגה נקודות גם במשחקים פחות טובים ונמצאת כרגע 3 נקודות מעל הקו האדום.
המרוויח הגדול מהגעתו של ברדה הוא בר כהן, המושאל השקט ממכבי ת"א, שמנהל בצורה נהדרת את משחק ההתקפה של הגליליים. כהן, שנתון 2001 עם רגל שמאל נהדרת, חייב שהקבוצה תניע כדור בצורה מתואמת כדי להראות את היכולות שלו וזה מה שברדה עושה. אם ימשיך כך, לא רק גויאגון יחזור לצהובים בדלת הקדמית וילחם על העמדה מספר 10, גם כהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו