גיא לוזון איבד את התקווה ואת מכבי פ"ת

גיא לוזון עובר ימים לא פשוטים. אחרי שנתיים קסומות מבחינתו, שבהן העלה את מכבי פ"ת שלו ליגה, הגיע לגמר גביע, פלייאוף עליון וקידם שחקני בית רבים, העונה הקבוצה מתפרקת.

השיא הגיע בשבוע שעבר כשפ"ת הפסידה בצורה הכי אכזרית שיש בקריית שמונה, ואחרי נסיעה של שעתיים וחצי באוטובוס חזרה למתחם. בזמן שלוזון מתבשל בתוך עצמו, חיכו לו אוהדים במגרש החניה, דרשו את התפטרותו ולא בצורה מנומסת ונעימה, מה שגרם לו להתפרץ כלפיהם בדרך שאינה מכבדת אותו ואת המועדון. היה ברור, שהרגע הזה, מסמל את סוף הדרך של לוזון בקבוצה והשאלה היא רק מתי זה יקרה.

מול מכבי ת"א, המלאבסים רשמו אמש את הפסדם הרביעי ברציפות והשביעי בשמונת המשחקים האחרונים והיה ברור שתחת לוזון אין עתיד, אין תקווה ואין חלום.
ללוזון ולזיו אריה, מאמן הפועל ירושלים (ראו בהמשך), יש הרבה מהמשותף. שניהם צמחו במחלקות הנוער, שניהם מקדמים שחקנים צעירים, שניהם קשורים מאוד למועדונים שבהם הם עובדים (אצל לוזון זה קשר דם), מזוהים איתם ושניהם מרגישים רדופים מה שגורם להם הרבה פעמים לנסות להראות בראיונות את החוזק שלהם וצדקת דרכם.

אבל לוזון, בניגוד לאריה, איבד גם את השחקנים. הקבוצה שלו נראית חסרת אמונה לחלוטין, נטולת אנרגיות וחסרת רעיונות. עם כל הרצון והמוטיבציה להוכיח שהוא גדול מהסיטואציה ויכול לנצח הכל, בתוך תוכו לוזון הבין שהוא לא יכול להרים את הקבוצה ועשה נכון שלקח אחריות.

יהיה מעניין לראות את מי אבי לוזון יבחר להביא לקבוצה הצעירה והמוכשרת שלו כדי להוציא אותה מהבוץ (האם זה יהיה מאמן ותיק או כזה שעבר מחלקות נוער ויש לו ניסיון בעבודה עם צעירים) ומה יהיה הצעד הבא של גיא, שהיה נראה שחזרה למשפחה תחיה לו את הקריירה ועכשיו הוא שוב חזר לנקודת ההתחלה.

הטעות והתיקון של הפועל ירושלים

הסיפור של המחזור ה-15 הגיע מעיר בירתנו, שם, באצטדיון טדי, נפגשו הפועל ובית"ר, שלראשונה אחרי שלושה עשורים, בית"ר הגיעה כשהיא מסתכלת על הפועל מלמטה.

הפועל ירושלים, מועדון שנבנה מאפס על ידי האוהדים, עם ניסיון להביא משהו שונה לכדורגל הישראלי – ניהול תקין, מקצועיות מקסימלית, קהילתיות ושקיפות, פגש את בית"ר, מועדון סכיזופרני, שנמצא במצב של כאוס בעקבות ההסתבכות הפלילית של הבעלים, עם צוות מקצועי רזה, מאמן ותיק שמונה בלית ברירה רק כי הוא שם וסגל שאמור להתפרק משארית נכסיו בינואר.

הסיפור של המשחק הגיעה בדקה ה-77, אז החליט זיו אריה להכניס את קלייטוס נומביל הגנאי בניסיון אחרון לחזור למשחק, כשהוא לא שם לב שחמישה זרים נמצאים על כר הדשא. ברגע שהצוות המקצועי שלו הבין את הטעות, אריה ניסה להעביר את המסר לשחקנים כדי שלא יפצעו או יורחקו ויגדילו את הנזק.

הניסיונות לא בדיוק צלחו, מה שהפך את המצב לקומי גם על הדשא וגם ביציעים. הקומדיה הפכה לפארסה כשהפועל הישוו בדקה ה-90, חגגו מול הקהל הצהוב ושחקני בית"ר נשכבו על הדשא בצער. רק אחרי שהכרוז הסביר מה בדיוק קרה פה, הצהובים, שחלקם כבר ירדו כועסים לחדר ההלבשה, חזרו לחגוג עם הקהל.

זיו אריה הוא מאמן כדורגל מצוין. הפועל ירושלים, עם כל הקשיים של עולה חדשה ועם סגל מוגבל, באה לשחק כדורגל חיובי בכל משחק ולא לבזבז זמן ולהעיף כדורים לכל עבר, משלבת בצורה מרשימה שחקנים שגדלו במועדון, כולל כישרון ענק, אחמד סלמן, ילד בן 17.

נכון, לאריה יש ראיונות שונים בנוף ולעיתים כאלה שגורמים לו להראות מותקף גם כשהוא ממש לא, אבל בניגוד למאמנים אחרים, הוא לא מגבב קלישאות ומדבר כדורגל. גם הפעם, אריה לקח אחריות מלאה על הטעות, אבל במקרה הזה, זה ממש לא רק הוא וטוב עשו בהפועל שלא קיבלו את הצעתו לסיים את תפקידו. בדיוק בשביל רגעים כאלו יש צוות אימון וניהול, שאמורים להיות בדופק נמוך ולמנוע ממאמן, שמאוד מרוכז בצד המקצועי, לעשות טעות שכזו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אריה חייב להרים את עצמו למען הקבוצה ולהמשיך בעבודה המבורכת שהוא עושה במועדון, כי מי שלא עושה לא טועה, גם טעויות שלעיתים נראות מגוחכות. מה שחשוב הוא ללמוד מהטעויות ולהשתמש בהן ככלי מאחד ומחזק ולא כזה שיפרק את הקבוצה ויגרום לה לשקוע חזרה אל מתחת לקו האדום.