פעם הן היו שתי ספינות הדגל של הכדורגל כאן, היום מדובר בשתי צוללות חסרות בטחון שעוגנות רוב הזמן בנמל הבית ולא יוצאות מחוץ למים הטריטוריאלים פן תחטוף אותן ספינת פיראטים.
רגע לפני הפתיחה בבלומפילד עומדים בעיגול האמצע שני הקפטנים, קריאף ואיינבינדר, שני בית"רים. ליד איינבינדר עומד עוד סמל של בית"ר בחולצה אדומה, עידן ורד, ועל הקווים סלים טועמה, סלים, ובעמדת הפרשן מאור בוזגלו ששיחק שם, כאן ובכל מקום, והיחיד מבין כולם שעשה ניצחון. בבוררות.
בקיצור קצת כמו קאמבק של סיינפלד בנטפליקס, דרבי קאונטי נגד נוטינגהאם פורסט.
כדי להתרפק על מה שהיה פעם, בא לאיצטדיון קהל ענק משני הצדדים, שהציג בהתחלה טינה הדדית, אבל יחסית מרוסנת, ובהמשך, כשהתחיל להשתעמם, התחילו כמה מאות חליגנים להתפרע ולהשליך חפצים, גם מכיוון שער 5 של הפועל לעבר שוער בית"ר איתמר ניצן, ומצד בית"ר לעברו של שטקוס.
האכיפה כאן כל כך רופסת, ובחוץ לא חיכו להם זינזנות בכמויות שהיינו מצפים. מציע לשר הספורט חילי טרופר לזמן ישיבה דחופה, לקדם טיפול בעשב השוטה הזה שהפך לערוגות.
את שאר הקהל העצוב, הפאסיבי, אפשר להבין. מדובר באוהדים נטושים, שכבר מזמן אין להם קבוצות. הן נטשו אותם, אבל האוהדים מתעקשים להתייצב כמו חיילים בעמדות.
התחזית שלי לפני הפתיחה היתה ל-0:0. המחצית הראשונה היתה בעיקר של הפועל, אבל הדי.אן.איי ההתקפי שלה התייבש כמעט לגמרי. היא פשוט לא מסוגלת לייצר גול, גם כשהיא מייצרת התקפות ומגלה עליונות.
יכולת הסיום של השחקנים שלה (רוסה, למשל) מעליבה. על הספסל יושבים אלה שמסוגלים לייצר משהו – דוידה, שלומי אזולאי כפול 2, אבל השבלונה מנצחת. חכו להמשך.
בית"ר היא בכלל עולם הולך ונעלם. כשגוטמן נתן עליה פרשנות לפני הפתיחה, הייתי משוכנע שהוא מדבר על ליברפול של קלופ, אבל קיבלנו שום כלום בניהולו של פלופ. אפס תפוקה של כל מי שאמור לייצר עבודה – זרגרי, עדי ושועה, שבישל שער פוטנציאלי אדיר לבואצ'י שהחמיץ בצורה מחרידה. זה שוב לימד את שועה - אם עוד לא הבין את זה - שהוא נמצא כרגע בזמן הפציעות של הקריירה. אם לא יתעשת, עוד מעט ייפסקו הטלפונים, המסך יירד ובעוד 10 שנים יגאל מוסקו או ציון נאנוס יעשו עליו דוקו.
במחצית השנייה שרידי הכדורגל מהמחצית הראשונה, התמוססו לאווירה מגעילה, רעילה ומדאיגה שמתנחלת בכדורגל פה.
השופט איתן שמולביץ' לא ידע כל כך מה לעשות מול מפגן זריקת המצתים לעברו של שטקוס. ואז יצחק בן יצחק מתקשר אליי בלייב עם שתי הצעות אופרטיביות – להוריד את שתי הקבוצות מהדשא, לעצור לרבע שעה, ואם זה לא יעזור, לסגור אירוע.
או, וזה מעניין, להחזיר את הקבוצות שישחקו לכיוון השערים ששיחקו במחצית הראשונה, ככה שהשוערים ישחקו מתחת לקהלים שלהם.
אין היום שופטים יצירתיים כמו בן יצחק, איש אהוב ושופט מיוחד. הוא עוד פעם הזכיר לי הערב שהיה פעם טוב, ולא ידענו.
ואז, כשחשבנו שלא ראינו כלום, באה הדקה -94, ושלומי אזולאי, ילד יומולדת, התרומם להרמה של בן ביטון, ושלח את הכדור פנימה. 0:1 הכי דחוק, אבל מהמוצדקים בניצחונות.
