הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכדורגל שלנו הוא שצלע שלישית (לא נוף הגליל) תצטרף לראש החץ עם מכבי חיפה ומכבי ת"א. הפועל ב"ש, וטרנר שחזר לעניינים אחרי שהפך לפיל לבן, חזרו לפחות הערב (מוצ"ש) להיות מה שהכרנו מהם לא כל כך מזמן. גם אלונה ברקת חוזרת אט אט לכושר של פעם, וכנראה תהפוך את עצמה ליורשת של משה דיין, שהיה יורד ללחוץ ידיים לשחקנים ביד אליהו. בהחלט ידידת המחלקה.
בינתיים בכל שבוע מגיע אותו משחק שבו הקבוצה שהמשחק עבורה נראה בור גדול יותר בדרך לתזוזה בכיסאות - עושה את העבודה. מכבי ת"א עשתה את זה לחיפה לפני שבוע, ואתמול ב"ש, עייפה ועצובה מגמר גביע הטוטו, אבל מבינה מה המשמעות של כישלון יוקרתי מול מכבי - יצאה מהכלוב משוגעת, במובן הטוב של המילה.
היא עשתה את זה אפילו בלי דור מיכה, שאחרי חצי שעה נשכב על הדשא והבין שנגמר לו הסרט. מתיחת שריר היא לא תמיד סיפור של הגוף, אלא לפעמים של הנפש. מיכה ושקט נפשי לא הולכים בימים האלה יד ביד. התביעה שהגיש נגד קבוצת נעוריו, שהתנערה ממנו בגלל פרשת עסק הביש, היא מטופשת במקרה הטוב, ותצוגה מפוארת של חוסר מודעות עצמית, מעורבבת ברדיפת בצע.
מיכה, שכבר התנצל בדרכו, טוען שמכבי פגעה במוניטין שלו. נו נו. אם יש אנשים בסביבתו שאוהבים אותו באמת - שירדו יחד איתו מהעץ.
ולחדשות בהרחבה. קוראים לו דנילו אספרייה. כל מה שברנדלי קובאס עולל לחיפה, עשה אספרייה למכבי ת"א, כולל נגיחה מהממת אחרי חמש דקות.
מבחינת ואן לוון זה רק הלך ונהיה גרוע יותר, כי נחמיאס נפצע ובדקה ה־24 יכול היה רוני לוי לרשום לעצמו נוק אאוט אמיתי ראשון מאז ירד דרומה. אספרייה רץ לבדו חצי מגרש ומצא את יוג'ין אנסה לשער שני קל, אבל דניאל פרץ לקח כדור ענק ושימר את הקרב הזה לוהט הלאה, עד שקובאס כמעט העניש פעמיים בהתקפה אחת, ונבלם על ידי הרוש וגם ויטור.
ויטור נגע בידו בכדור ברחבה, ולרגע כולם עצרו נשימה, וכשהנשימה חזרה, עצרו אותה שוב בצד השני כי המחליף של מיכה, ספורי, פירק בשער חייו את השער של פרץ. איזו עונה משגעת מתבשלת פה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו