ליגת העל נפתחה בסערה. משחקים ברמה סבירה, קהל שמגיע באלפיו, רייטינג טוב למשחק המרכזי, מוליכת טבלה מפתיעה - ואפילו משחקים באותה שעה. מי היה מאמין? אבל בדיוק כשנדמה היה שהכדורגל הישראלי צועד סוף־סוף קדימה, נזכרנו שיש כאלה שמתעקשים להשאיר אותו בשנות ה־80 וה־90.
משטרת ישראל, לדוגמה, מתעקשת להמשיך לגנוב את ההצגה, עם ביטול המשחק בין בני סכנין להפועל ב"ש. קצינים שמתקשים להתמודד עם הפשע במגזר הערבי, החליטו לפגוע בעסק כלכלי כמו הכדורגל הישראלי. מה אכפת להם? הם הבוסים האמיתיים של הענף המקומי. בסופו של דבר המשחק התקיים כמתוכנן, כמובן, אבל האוהדים והקבוצות? את מי הם בכלל מעניינים?
אמנון סטרשנוב עמד לידי בפרעות בשכונת התקווה בעונת הדאבל של הפועל ת"א. הוא היה רוח של תקווה בתוך ענן עכור של אלימות בכדורגל שלנו, שעשה מעבר למילניום החדש עם קבוצות שחלמו אירופה, אבל עם קהל שעוד היה תקוע בעבר. שלשום, אותו סטרשנוב החליט לא לבטל את הכרטיס האדום המטופש שספג אדי גוטליב, שבסך הכל הגן על עצמו במקום עבודתו מאוהד אלים שיכול היה לסכן את חייו. אפס הבנה של הזמן, אפס קדמה. הפרקליטות שבתוך הפרקליטות.
השיפוט הישראלי עדיין לא התרגל לעידן ה־VAR, וזה בסדר, זה מאפיין מדינות עם כדורגל כמו שלנו. העניין הוא שלא נערך שום תהליך למידה. הכל מתנהל פה בהיסטריה. שופטים מפחדים לגשת למסך, אלה בניידת מפחדים שידברו עליהם בשידור, ובאיגוד השופטים עסוקה רונית תירוש בראיונות מגננה, במקום בעשיית בדק בית כדי להבין איך יכול להיות שבכל שבוע מחדש השופטים שלה עומדים במרכז העניינים. וכל זה, כמובן, במקום שנדבר על גולים.
עם כל האהבה והשמחה על כך שהכדורגל שלנו חזר במהלך הקורונה, זה עדיין לא מאפשר הפקרות בכל הגזרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו