אחרי פגרת המונדיאל שעצרה תקופה מדהימה של הקבוצה הירוקה חזרנו לדבר האמיתי, לגעגוע לסמי עופר, לקהל הנפלא ולאווירת חג בירוק.
עלינו אומנם בהרכב חסר, אך מנגד גם בני סכנין בלי שבעה שחקני הרכב, וכל מה שעניין אותה מתחילת המשחק היה לצאת עם מינימום נזק.
על אף החלודה של חודש בלי כדורגל, מכבי חיפה התנפלה על היריבה כבר מהרגע הראשון, אבל חוסר החדות של דין דוד ופרנצדי פיירו שהירבו להחמיץ.
ואז נכנס המאסטרו שרי שעל אף שלא הבקיע או בישל היה זה שפתח את המשחק מול יריבה עייפה, ולפרקים קיבלנו את אותה קבוצה שהתרגלנו לראות שוטפת את המגרש ומרשיתה פעמיים ובעצם סוגרת את ההתמודדות.
לאט לאט מתחילים להתניע שוב, לאט לאט חזיזה ונטע לביא שלא היו כשירים ושרי שהיה ב-80 אחוז כשירות יחזרו לעניינים ועם תוספת כוח שאני מאמין שתגיע כבר בפגרת החורף הקרובה מכבי חיפה תרוץ עד הסוף בדרך לאליפות שלישית ברציפות.
אני מנצל את הבמה להביע נימה ביקורתית כלפי השחקנים שמקבלים הזדמנויות לא מעטות ולצערי פחות מנצלים אותן ולא לוקחים אותן בשתי ידיים – מאוויס צ׳יבוטה מנסה ומשקיע, אבל עדיין זה לא זה.
דווקא ניקיטה רוקאביצה היה חד יותר מפיירו והוכיח שיש לו עדיין מה למכור בחוד. אם קיבלנו את החלוץ האוסטרלי בעל האזרחות הישראלית, וכבר יש לנו רווח גדול לקראת המשך העונה.
אני מאוד מקווה וגם סמוך ובטוח שהצוות הניהולי והמקצועי ישכילו לעבות את הסגל בשחקנים מהדרג הגבוה ביותר שניתן להנחית בארץ, על מנת לפתוח פער ממכבי תל אביב והפועל באר שבע ולהבטיח את התואר הנכסף.
גם אחרי המונדיאל המטורף שהיה לנו, תמיד תענוג לחזור הביתה אל הרגש האמיתי, איפה שהלב שלנו נמצא. חג שמח לכולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו