1. אז מה קרה לבני לם בדרך אל האושר? כנראה נתניה היא דוגמה טובה לכך שלפעמים יותר זה פחות. בני הצטרף לנתניה בעונה שעברה והתחבר מצוין אל המועדון והשחקנים. הוא מצא את השפה המשותפת עם כולם וגם את הקו המקצועי האיכותי, שהוביל לכדורגל מצוין. העונה, מכבי נתניה חשבה לעשות "קפיצת מדרגה" ובחרה בשינויים בסגל ובחיזוקו בשחקנים נוספים.
עמדת השוער היא דוגמה טובה. נתניה חשבה להשתדרג ושחררה את דני עמוס. היא בחרה להחליף אותו באיתמר ניצן מבית"ר ירושלים. מבלי להיכנס להשוואה מקצועית, לדני עמוס היתה משמעות מנהיגותית מעבר להיותו שוער טוב. גם אם איתמר ניצן עולה עליו בהיבטים מסוימים, לעצם הנוכחות של עמוס היתה השפעה מנצחת.
בעמדות אחרות במגרש צורפו שחקנים נוספים כדי ליצור תחרות מקצועית ולאפשר מגוון אפשרויות למאמן. אלא שלא היה צורך בכך. אפשר היה להסתפק בחיזוק שולי ולתת קרדיט לשחקנים שהתפתחו בצורה יפה כל כך בעונה שעברה.
אומרים שיש מקרים שאדם מתבלבל קצת, מעמיס על עצמו יותר מדי ולא מצליח לראות את התמונה האמיתית והנכונה. ייתכן שבני נמצא שם, בסבך ההרכבים האפשריים שאולי יצליחו להוציא את נתניה לדרך חדשה, בסבך העצות שהוא מקבל מימין ומשמאל. לם מחובר עד עמקי נשמתו למועדון ויש בו המון רגש. אם המועדון לא מצליח, זה כואב לו כמו לכל האוהדים. את המחמאה הגדולה ביותר לם קיבל השבוע משחקניו, שביקשו ממנו שלא להסיק מסקנות אישיות ולהתפטר. לם העניק אהבה לשחקנים ועכשיו הם נותנים לו בחזרה. תופעה נהדרת בעולם הכדורגל שרובו ככולו עסק תלוי תוצאות.
2. מה בעצם רוצים אנשי הכדורגל, שמלינים על צורת המשחק של הפועל חדרה נגד מכבי חיפה השבוע בסמי עופר? כן, זה היה בונקר בסגנון הישן. הסתגרות סביב השער של רובי לבקוביץ' כדי לא לספוג ומשיכת זמן בכל הזדמנות. תמונות התבוסה מהמשחק נגד מכבי ת"א לא אפשרו לחדרה לשחק אחרת. מבחינתם, עדיף להפסיד 1:0 מאשר לקבל שישייה.
יאמרו כולם שהחמצת הפנדל של מנשה זלקה, שמנעה מחדרה להבקיע בתוספת הזמן, עשתה צדק עם המשחק. עם זאת, אין לבוא בטענות כלפי חדרה, שעושה כל שביכולתה, במסגרת מגבלות התקציב שלה, כדי לשרוד בליגת העל עונה נוספת. תופעת הבונקר היא לא חדשה בעולם. אנחנו זוכרים איך ז'וזה מוריניו הגדול ידע להתבנקר כדי להשיג את יעדיו. אנו רואים זאת בכל הליגות ברחבי העולם.
אנחנו, שקידשנו את התוצאה כמטרה היחידה במשחק, מקבלים בחזרה תופעות שתואמות את התפישה, כמו הבונקר. אז אולי כדאי שנבוא בטענות לעצמנו.
3. בעונה שעברה חזרתי לשמש פרשן טלוויזיה במגוון תוכניות העוסקות בכדורגל. אני מוצא את עצמי נרגש מעצם האפשרות שניתנה לי להביא את העולם הפנימי שלי לידי ביטוי, באמצעות בחירת מילים ורעיונות. פרשנות מקצועית אמיתית מצריכה זמן של השקעה, לימוד ומעקב אחרי פרטים רבים. לא הכל זוהר באור הזרקורים, ויש גם עבודה סיזיפית, שלא תמיד באה בקלות.
כפרשן של משחקים שמשודרים באופן מלא, ניתנת לך הזכות לדבר אל הצופים יותר משעה וחצי. אתה צריך לפתוח לצופה צוהר אל רעיונותיך ולהנגיש את הדברים בדרך פשוטה ובשפה קלה ורהוטה. פרשן טלוויזיה מקצועי וטוב נותן לתמונות לדבר ולצופים לחוות, ויודע גם מתי לשתוק.
לכל אדם דעה וסגנון משלו, והפרשן חייב להיות נטול אינטרס אישי בנושא שעליו הוא מביע דעה. הפרשן הטוב זוכר תמיד שביקורת יכולה לגרום לאחר להרגיש פגיעה, הוא לא מנסה לשכנע אלא רק להביע דעה. יבחר הצופה מה מדבריו הוא רוצה לקחת ומה הוא משמיט בעריכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו