״תאר לנו את רכבת ההרים הרגשית שעברתם השבוע. כמה הפחד הזה היה מוחשי?״ שאל אותי יואב בורוביץ׳ היקר מרשת ב׳, חצי שעה אחרי שבית״ר עברה סופית בבקרה התקציבית והמועדון ניצל באופן רסמי ומוחשי מירידה לליגה א׳ וכיליון.
אני חושב, ואפילו מקווה, שהשבתי את מה שהיה על ליבם של חבריי הבית״רים באותו שבוע: ״לא ישנתי בלילה, ואני יודע שכמוני עוד אלפי אוהדי בית״ר. זה משהו שבאמת הדיר שינה מעינינו. אנשים תפקדו באופן חלקי מאוד בעבודה, ובכלל".
וזה רק קצה קצהו של אירוע נקודתי מתוך קיץ של טרלול מערכות מערכתי אקסטרוואגנדי פסיכודלי אולטרהגלקטי - שרק אוהד בית״ר מסוגל להבין. אבל, למרות כל הקשיים, אנחנו בית"רים. ושרדנו גם את זה.
הקהל חייב לתמוך בברק אברמוב - לרכוש מנויים בכל הכוח, להביא את המשפחה, לדחוף את הקבוצה באופן פוזיטיבי ולהשלים תהליך שיפור חיוני במיוחד ביציעים ולייצר אחדות שורות, כדי לדאוג שהמועדון יצא מחוזק מהמשבר. ומהצד השני על אברמוב, אוהד בית״ר מבטן ומלידה - וזה חשוב ומשמעותי מאוד, להבין שהקהל הבית״רי הוא לא רק לקוח, אלא גם שותף שלו מלא-מלא.
״ארץ ישראל נקנית בייסורים רבים״. כאוהדי בית״ר הרגשנו היטב על בשרנו את הקשיים, ועכשיו, אחרי שהעסקה נחתמה (לאחר תשעה באב!) ולאחר שעברנו בבקרה בתאריך הבית״רי הסמלי במיוחד - 11.8 - הגיע הזמן לייצר משהו אחר. פייר, מגיע לנו.

