ההגנה הכי טובה היא ההתקפה: על הניצחון של מכבי ת"א מול פאו

קיפוץ מעל משחק מוקש

מכבי תל אביב הגיעה למשחק מוקש ועברה אותו בהצלחה מוחלטת. קשה מאוד לשחק נגד קבוצה שאין לה מה להפסיד, והיא עדיין מוכשרת, ובעלת גאווה והיסטוריה של מועדון גדול. גם אי אפשר לשחק כדורסל איכותי נגד קבוצה מבולגנת חסרת רכז שמשחקת שילוב של מחניים וחיובים משלוש.

צריך פשוט לנצח ולעבור הלאה. ועבור מכבי, זה היה בעיקר מבחן ההמשכיות: אם תצליח לנצח גם בחוץ, בלי רבבת האוהדים שדוחפת ביד אליהו? האם הדרך החדשה של ריצה בכל הזדמנות, שלשות על כל מבט פנוי, תעוזה וחטיפות, יצליחו גם בסביבה מנוכרת ולא מוכרת? האם סקוטי ווילבקין יתרום לניצחון דרך המשחק הקבוצתי? האם אבי אבן ימשיך להקפיד על החוקים שבנה בחודש האחרון?

עליות במדד

התשובה לכל השאלות היתה כן, והשיטה הגיעה לשיאה ברבע השני המושלם התקפית, שהסתיים בתוצאה 32:20. בדיוק ההפרש בסיום המשחק. המדדים המובילים: 28 אסיסטים על 8 איבודים בלבד. ניצחון בריבאונד. שבעה שחקנים שקלעו 9 נקודות ומעלה בפיזור מצוין.

11 שלשות ב 40%. ובעיקר 27 סלים של שתי נקודות שבאו רובם מתחת לסל, בהתקפות מתפרצות, התקפות מעבר, ומסירות פנימה לגבוהים. ולקינוח: תשעה אסיסטים של סקוטי ווילבקין, שידע לתרום גם כשלא קלע בדו ספרתי. מכבי רצה ונהנית מכדורסל מהיר וקבוצתי שמפלרטט עם 100 נקודות במשחק חוץ. מתי בפעם האחרונה, ראיתם משהו כזה? מה שהיה להוכיח.

בית השיטה

אבי אבן המשיך להאמין בקבוצה שלו ובשיטה שלו, גם כשהיא נראתה רע, והשתתפה במשחק המחניים של פאו. וזה לא מובן מאליו וחלק חשוב בהחדרת השיטה החדשה לרגלי, ידי, ומוחות השחקנים. אנחנו רצים בכל מצב. אנחנו זורקים שלשה כשיש מבט פנוי, גם אחרי 7 שניות.

מכיוון שכולנו מבינים שזו השיטה, כולנו יורדים להגנה ולא עושים פרצופים. לרגעים זה היה נראה שהשחקנים בהגנה רק מצפים שתהיה כבר זריקה לסל כדי שיוכלו לרוץ קדימה. המחיר של טעות בהגנה יורד כי אפשר להחזיר סל על סל במיידי. וגם כשנאנלי הגזים ברבע הרביעי בהפגזות חסרות אחריות כביכול, זה עדיין משרת את הכנסת השיטה למחזור הדם. אחרי שהיא תהפוך לטבע, אפשר יהיה לנהל אותה קצת יותר טוב. אבל כרגע, הכל משרת את השיטה.

החמישייה הקאמרית

אחד הפקטורים המשפיעים ביותר על יכולתה של מכבי הוא מבנה החמישייה. מכבי של אבי אבן עולה עם אותה חמישיה בכל פתיחת משחק: אוואנס, ווילבקין, נאנלי, וויליאמס, ז'יז'יץ'. החזרתיות על חמישייה קבועה נכונה ומייצרת מבניות, קביעות, היררכיה, רוטציה. מצד שני, כבר כתבתי כאן שזו בעיני החמישייה הכי פחות יעילה, דווקא כי היא הכישרונית ביותר.

אין בה אף פועל שחור שיעשה את האקסטרה בהגנה ובהתקפה, ויוותר על הכדור. האגו שלה הוא הרב ביותר, ואגו מתנגש עם שיטה קבוצתית טהורה. ועדיין, השיטה מאוד עוזרת גם לחמישייה הזו, מנמיכה את האגו, ומכיוון שרצים הרבה, כולם על הספסל יודעים שישחקו ויקחו חלק.

ועם זאת, החמישיות הטובות ביותר הן כאלה עם שחקן אחד או שניים מצוות האנרגיה והגיבוי: יפתח זיו, קאלויארו, ג'ון די. את ריינולדס המשתפר נשייך לקבוצה הראשונה, ואת סורקין, בלייזר וג'ייק כהן לקבוצת הישראלים המתייבשים. אבי אבן ממשיך להשתפר אבל עדיין מעלה הרכבים מוזרים ולא מתאימים בהקשר הזה, גם מעבר לחמישיה הראשונה.

למשל יפתח זיו נכנס במקום נאנלי, עם סקוטי ואוואנס. מיותר. גם בפתיחת הרבע הרביעי עם יפתח זיו, ג'ון די וקאלוירו יחד. מוגזם לצד השני, אבל נוטרל במהירות, וכך ברבע הרביעי כשההפרש ירד, אבן החזיר את הקלעים וסגר את הסיפור.

בקרוב הוא כבר יהיה חכם ולא ייכנס למצבים שמהם יצא בפיקחות. והכי חשוב: השיטה יותר חזקה מכל הרכב. הגרעין הוא לרוץ בכל הזדמנות ולזרוק שלשות חופשיות. גם כשזה נראה רע ברבע השלישי. על זה מכבי תנצח או תיפול. אם תתמיד, ובמקביל השחקנים יאמינו בשיטה ההתקפית, ההגנה תתייצב והנצחונות ייערמו.

מתנות קטנות

גם השיטה זקוקה לפינוקים ותוספות, והיא קיבלה אותן ממקורות שונים ומעניינים. אחרי פסק הזמן הראשון של פאו, מכבי חזרה עם לחץ על כל המגרש, חטיפה ודאנק. בסוף המחצית היא קיבלה שלשה משלושת רבעי מגרש של יפתח זיו, אבל זה לא היה פוקס, זו היתה זריקה מדויקת שהוא מתאמן עליה.

תרגיל אאוט מהצד הזין את ריינולדס לסל מהיר וטראש טוק נגד פאפאיאניס. בדקה ה 18 אפילו התגלה פאסינג גיים במכבי. וכשפאו עברה לאיזורית, קאלוירו (מי אם לא הוא?) נע באלכסון והזין את ריינולדס לעוד דאנק שהחזיר את פאו לאישית אחרי התקפה בודדת. ומותר להוסיף את הפולו של ג'ון די בסוף המחצית הראשונה, ואת האסיסט שלו חזרה לאוואנס במתפרצת לדאנק שקבע הפרש שיא. ויתור אישי כדי לייצר מומנטום וסלים של הכרעה.

זה הכדורסל הישראלי שמתחיל להזכיר את ימי רלף, פיני ודיוויד. בואו לא רק נהיה הגבוהים, החזקים והמדויקים. בואו נהיה הממזרים. בואו ניקח גם את האקסטרא. ואחד הלוקסוסים הגדולים שיש למכבי, הוא ששני הגבוהים שלה רצים כסייחים צעירים למתפרצות. גם ז'יז'יץ' וגם ריינולדס סיימו מתפרצות רבות בליי אפ ודאנק, לפעמים אפילו אחרי סל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בזכות האתלטיות שלהם, ובזכות יידוי השלשות שגרם להרבה ריבאונדים רחוקים מהצבע שנפלו לידי הגארדים. אז הגבוהים רצו, הגארדים שחררו מהר, והתוצאה מרעננת. והפרס: מכבי בטוחה בהצלבה, בטוחה ביכולתה, ובטוחה במאמן שלה. היינו כחולמים.