תיאוריית הכאוס. התמזל מזלה של מכבי ת"א, שהשנה הוחלט שגביע המדינה ישוחק במתכונת מצומצמת בין שמונה הקבוצות הראשונות בליגה. ואז היא קיבלה מתנת חג מולד מגיא פניני, יוצא חלציה, ב-25.12.
פניני קלע סל ניצחון על הבאזר נגד הפועל ב"ש במשחק הליגה האחרון לפני ההגרלה, שקבע שב"ש לא תיכנס לשמונה הראשונות שיתחרו על הגביע, והפועל ת"א כן.
ואף הוסיפה פורטונה, ונתנה להפועל ת"א את הפועל ירושלים החלשה של לפני הנסיקה החיובית, ואז סידרה בהגרלה דרבי בחצי הגמר, בו אדומים שלטו וניצחו את מכבי בפעם השלישית העונה - תוצאה בלתי נסבלת, שהביאה לפיטוריו של יאניס ספרולופלוס. ואז היה צריך גם שעודד קטש יסרב להצטרף לארבעה חודשים - ומכבי זכתה להגיע לתקופה האבן.
אבן טוחנת. כל זה היה צריך לקרות כדי שאבי אבן ייאות להתייצב על הקווים של הצהובים. העונה האירופית כבר נראתה גמורה, הגביע כבר הלך, והתקוה היתה שאבן יוכל לייצב את הקבוצה, לזכות באליפות המקומית, ולהכין את הקבוצה לעונה הבאה.
ההתחלה היתה קצת איטית, אבל פה ושם נצפו ניצני שינוי. ואז הגיעה המלחמה הנוראית, שאף אחד לא שמח בה וממנה, אבל בעקבותיה הורחקו הקבוצות הרוסיות מהיורוליג, ולא רק זאת, הוחלט שתוצאותיהן יימחקו.
ומי הזוכה הגדולה מההחלטה? כמובן מכבי, שברגע אחד קפצה שישה מקומות בטבלה, ועשתה צעד וחצי לכיוון ההצלבה.
אבל גם למזל צריך לעזור, והוא הולך בעיקר עם הטובים. ואבן ביצע את השינויים הקטנים-גדולים שהפכו את מכבי לקונטנדרית אמיתית, שלא ממצמצת מול אף יריב, ושהבית שלה הוא מבצר.
ואני מאוד גאה בילד שאימנתי כשהיה בן 14 בנופשונית בקרית בן גוריון בחולון, ואחר כך גם בהפועל חולון. כל כך הרבה השמיצו אותו ואת מחלקת הסקאוט, ועכשיו, הוא על הכתפיים. כדרכו הוא תמיד חייכן, צנוע ומפרגן לשחקנים ולצוות. יופי ילד.
אהוד בן טובים. מכבי ניצחה השבוע את מילאנו וריאל, מקומות 2 ו-3 ביורוליג. אבל גם לפני חילופי המאמנים מכבי היתה טובה יותר נגד הטובות.
למרות שהפסידה הרבה משחקים לקבוצות ה"קטנות", היא ניצחה את ברצלונה, וגם את אולימפיאקוס, כאילו חייבת אתגר כדי להוציא מעצמה. זה ניכר באופן בולט עם ההפסדים בליגה הישראלית.
אבל קבוצה טובה חייבת ללמוד לשחק באופן אחיד בלי קשר ליריבה. להיות תמיד טובה ובקצה העליון של היכולת, עם מוטיבציה שבאה ממבפנים. לכן משחקי החוץ הבאים יהוו מבחן חשוב, למשל בשבוע הבא באתונה. מכבי לא תגיע ליתרון ביתיות, ותהיה חייבת לנצח בחוץ קבוצה טובה כדי להגיע לפיינל פור.
האמת, עד סוף העונה אין יותר משחקים קלים, והאוהדים ביד אליהו נותנים לה 10 נקודות למשחק, נקודות שעבורן תידרש למצוא אקסטרות במשחקי החוץ שלה.
רק שעכשיו יש לה שיטת משחק שמנטרלת הרבה מבעיות העבר, ויש בה פחות שחקנים אבל יותר קבוצה. השיטה מייצרת לה קודם כל הגנת ברזל שנותנת לה אפשרות לנצח כל משחק. בשני הנצחונות השבוע קלעה מכבי רק 75 נקודות, אבל סמכה על ההגנה.
אמש נגד ריאל, הטירוף ההגנתי הוריד את הספרדים ל 8 נקודות ברבע האחרון, ולאפס נקודות בחמש הדקות האחרונות. אפס. ואז נכנסו החלטות יפות של המאמן, ושוב גם טיפת מזל.
תקופת הכנה. המשחק כולו היה הכנה לחמש הדקות האחרונות. מההתחלה הכל נראה הפוך - מכבי בלבן וריאל בכחול. כשריאל עולה בלי הספרדים הוותיקים היא נראית כמו סתם קבוצה מן המניין, ולא כל כך מפחידה.
אבל טבארס משנה את כל המשחק. מכבי מפגיזה מרחוק כי מפחדת להיתקל בו, ונענשית בריבאונד ההתקפה כי ריאל משחקת רק פנימה. מכבי לא מצליחה לשמור על קו השלוש כי מחויבת לעזור בפנים על הנפילים.
כל זה עזר ללמידה של אבן לקראת רגעי ההכרעה. כולל ניסיון של איזורית שעלה בשלשה מסרחיו יוי. מכל מהלכיי השכלתי, רשם אבי אבן במחברת הווירטואלית. וגם רשם שיצטרך את קלויארו כדי לעצור את יאבוסלה שקלע 14 ברבע הראשון. עד סוף המשחק גרשון לא הוסיף נקודה.
גם ווילבקין ממשיך במסע הלמידה והלימוד הפרטי שלו. פה ושם עוד בורח לו הסקוטי, והוא מכדרר עשרים פעם וזורק בנפילה, אבל אז הוא מייד רואה חילוף מהספסל ונזכר שעכשיו יש לו מאמן שלא יוותר לו.
כך הוא נדבק במשחק הקבוצתי, ומתחיל להאמין בו. מאמין מספיק כדי לקלוע את הפוקס ששינה את המומנטום, כשניסה למסור רע וזה הפך לשלשה טובה. במקום 11 לריאל זה הפך ל 6. והמזל שוב הלך עם הטובים. וסקוטי שוב קלע גם את העונשין המנצח. מסורת זו מסורת.
רגעים של שינוי. זה היה משחק של ריצות ומומנטום משתנה. המהלך הטוב של לאסו היה כשהכניס את תומא האורטל בדקה ה-25, במצב 49:47 למכבי.
פתאום היה לריאל רכז אמיתי שגם קולע, ההתקפות שלה נראו מסודרות, וכשלאסו הוציא אותו אחרי 4 דקות, ריאל הובילה 64: 57 (ריצת 17:8) והיתה לה שליטה מוחלטת במומנטום.
מהלך הקונטרה של אבי אבן היה להוריד את ריינולדס ולעבור לסמול בול. גם ככה הם הורגים אותנו בריבאונד, אז לפחות נלחץ, נחליף בהגנה על כל חסימה, ואם ניקח את הכדור, נוכל לרוץ.
וקינן אוואנס רץ וקלע, וקלויארו השאיר את יאסובלה על אפס. אנג'לו הוא המלאך של מכבי, עושה את כל העבודה השחורה שלא רואים בסטטיסטיקה. הכדור שעקר מהידיים של טאברס הכריע את המשחק.
לפני כדור הביניים הזה החזיר אבן בתבונה את ריינולדס למגרש. והוא זה שנצמד ליאבוסלה, התמתח מול הזריקה האחרונה שלו, ושמר על הניצחון.
מכבי כבר במאזן 0:5 כשהיא לובשת לבן. וזה יפה וחגיגי ומתאים. כמו שהתחילה עונה חדשה ונקיה באמצע העונה.
אל אל ישראל. יש הרבה משותף בין מכבי ת"א להפועל חולון השבוע. זכינו לשלושה ניצחונות של שתי הקבוצות הישראליות הבכירות באירופה, שהעלו אותן לטופ 8 של המפעל.
חולון עלתה בליגת האלופות, ומכבי די בטוחה להצלבה ביורוליג. את שתיהן הובילו מאמנים ישראלים, שהחליפו מאמנים זרים באמצע העונה, ובשתיהן שימשו ברוב הדקות השחקנים הישראלים כנערי עידוד. פה ושם יפתח זיו, אבל זהו בגדול.
באירופה המשחק הופך לאמריקני, ובמשחק בחולון עלו עשרה אמריקנים על המגרש כדי לייצג את צרפת וישראל. וכשרואים את השמחה הגדולה של האוהדים בחולון ויד אליהו, אפשר אולי לקבל את המחיר.
אני לא מתכוון לחרב שמחות, למרות שאם נבטל את הקלת המס על אמריקנים, נוכל לראות טוב יותר מה סדר העדיפויות. אבל לפחות תנו לנו דבר אחד: שהמאמן יהיה ישראלי.
מכבי ת"א הפך בשנים האחרונות למועדון זר. והנה יש לו מאמן שמתראיין בעברית ומחייך בחולונית, ומנצח עם קצת מזל והרבה שכל אפילו את מסינה ולאסו. יש לנו מאמני כדורסל מצוינים. לא צריך טרנקיירי, ולא צ'אבי. הכי טוב אבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו