מכבי תל אביב לא יכולה לקחת שום ניצחון כמובן מאליו. גם לא נגד הקבוצה האחרונה בליגה, וכנראה הקבוצה הכי גרועה. אבל כשאתה עדיין במאזן שלילי, אין לך זכות לחשוב שאתה פייבוריט בשום משחק. אף משחק אינו קל. מעריכים כל ניצחון, ומברכים על הפרי שנקצר בעבודה הקשה. בוודאי כשזה ניצחון חוץ ראשון אחרי כמה חודשים, שהושג עם מאמן מחליף נגד קבוצה עקשנית.
ברכות לאבי אבן על הניצחון הראשון ביורוליג. הקבוצה לא זרה לו. כמעט שני עשורים הוא משתתף באיתור שחקנים, סקאוטינג על קבוצות יריבות, ובשנים האחרונות מפתח את הסגל ומקדם אותו באימונים אישיים. הוא תרם חלק גדול לשיפור הנדיר ביכולתו של ז'יז'יץ' אחרי הפציעה. לכן עמידתו על הקו נראית טבעית לשחקנים, וזה מה שחשוב.
והאמת שמי שהיה מסתכל רק על השחקנים במגרש, לא היה מרגיש שינוי משמעותי מול משחקים אותם ניהל ספרופולוס. לספרופולוס אין השפעה מאגית על השחקנים, הוא לא מייצר השראה ו/או אקסטרה מוטיבציה. וזה ייאמר לזכותו של אבן שהמשיך את הזרימה של הקבוצה, ואת השינויים שהכניס ספרופולוס מאז החזרה.
ובעיקר מדובר במבנה ההרכב, שמתבסס באופן קבוע על שלושה גארדים. ההרכב הזה מייצר לחץ טוב ביותר בהגנה, דוחף למשחק ריצה באופן טבעי, מסדר את ההיררכיה של הקבוצה, ובעיקר שם את אוואנס ונאנלי במקומם הטבעי.
אוואנס מרגיש בטוח יותר להוביל את הכדור, להריץ אותו למתפרצות ולקחת בעלות על הקבוצה. ואתמול זה היה בעיקר הזון שאליו נכנס נאנלי, שלא היה רק סביב הדיוק בקליעה, אלא סוג הזריקות שהצליח להגיע אליהן, בזכות ההתעקשות המתמדת להמשיך במשחק המעבר, ולא רק לעצור למשחק עומד. ואם נזכור שלפני חודש נאנלי כבר היה מחוץ לקבוצה, זו אולי התרומה הגדולה ביותר של ספרופולוס ממיטת חוליו לניצחון הזה. סדרת החינוך ההיא סידרה לנאנלי את הראש והביאה אותו לשיא, בזמן הטוב ביותר.
המשחק הרגיש למכבי תקוע כי היא ידעה שהיא הרבה יותר איכותית אבל התקשתה למצוא את המקומות בהם תוכל להביא את היתרון לידי ביטוי. בלאזביץ' התמודד בכבוד מול ז'יז'יץ', לקאביצ'וס עמד בפרץ מול סוללת הגארדים של מכבי, ושיוויון במחצית. מה עושים? מכווצים בהגנה, ממשיכים ללחוץ, ומאמינים שזה יתאזן.
אז ההגנה כיווצה מ-47 ל-31 נקודות ספיגה במחצית השניה, ופעם מכבי ניצחה את היריב בנקודת היתרון היחידה שלו – קליעה משלוש. 14 שלשות ב-70%, אחוזים מצוינים מ-2 ומהקו, ועצירת השלשות של ז'לגיריס בזכות לחץ חכם. הוצאת הכדור מהידיים של לקאביצ'וס וסגירה הרמטית של מילאקניס, והעסק התיישר ונגמר ברבע האחרון.
בכל משחק, בכל ליגה, בכל רמה, אפשר לחפש את הריגוש של רגע ההכרעה. רק דקה או שתיים של כמה מהלכים רצופים שמכריעים את המשחק. היה כיוון לזה בסיום הרבע השלישי והוא סוכל על ידי 5 נקודות רצופות של הליטאים. ואז ברבע הרביעי זה קרה.
לרוב זה מתחיל בפעולה הגנתית מרשימה שמתורגמת לסל מהמם בצד שני, רצף שחוזר על עצמו פעמיים שלוש, ואז אתה רואה את ההכרה בהפסד בפני היריב. זה הגיע ממש מאוחר, רק בדקה ה 37, עם רצף צליפות של ווילבקין ונאנלי, ואז דאנק של וויליאמס ששיחק סנטר בהרכב הנמוך שהעלה אבי אבן. ההפרש הדו ספרתי הראשון, משם כבר מכבי שייטה לניצחון. הרגעים הכי קסומים שיש בספורט. טוב מאוחר מאשר מחר. ומחר מול באיירן מכבי תנסה לשחזר את רגעי הקסם, לחזור למאזן 50/50, ולשמור את התקוה שלה בחיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו