הרבה מעבר ליחסי עבודה - היתה שם חברות אמיתית
אחרי חברות של עשרים שנה, שי סגלוביץ', מאמן עירוני נהריה, נפרד מאריק אלפסי, שהלך לעולמו לאחר מאבק במחלת הקורונה • הוא היה מאמנו, מורו ואיש יקר הקרוב לליבו, אותו סגלוביץ' העריץ
,עודכן
0השמעה
עשרים שנה אריק ואני היינו ביחד, ואני יכול להגדיר אותו יותר מאבא מקצועי - פשוט אבא. בגיל 17 לקחנו גביע עם קבוצת הנוער של נתניה, כשהוא מאמן ואני הקפטן שהניף את הגביע. מאז דרכינו לא נפרדו.
ביום שלישי הייתי בביה"ח, ואחר כך נסעתי לאימון של קבוצתי, עירוני נהריה. בדרך חזרה התלבטתי אם לחזור לביה"ח או לנסוע למחרת בבוקר. משהו בלב אמר לנסוע. הייתי שם עד אחת בלילה, נסעתי הביתה, ואחרי שעתיים קיבלתי טלפון שאריק נפטר. מייד חזרתי לביה"ח. טוב שהייתי איתו בלילה הזה. זה משהו בלתי נתפס, אף שידענו כמה המצב קשה.
בהתחלה הייתי בסוג של הדחקה וחשבתי שייצא מזה, אבל בהמשך כבר הבנתי את המצב. הבנתי שהגוף לא מקבל את הטיפולים, עד שהגיעה הבשורה המרה. היו לי איתו שיחות כשחלה, והוא לא הבין למה זה קרה לו. אני יכול לומר שאם הוא מסתכל מלמעלה ומחפש איש שהוא פגע בו - הוא לא ימצא כזה.
אחרי שהייתי שחקן שלו, כבר במהלך הצבא, הפכתי לעוזר שלו במחלקת הנוער של אליצור נתניה במשך חמש שנים. בהמשך כשהוא עבר לאמן את קבוצת הבוגרים עבדתי לצידו במשך שלוש שנים - שנה שבה עלינו לליגה הראשונה, ועוד שנתיים בליגה הבכירה. ההמשך היה שלוש שנים בנהריה, ובשנה הרביעית כשסיימתי את העונה ביבנה, הגעתי להיות לצידו כיועץ בחודשיים האחרונים של העונה.
זכיתי להיות לצידו. זה היה הרבה יותר מיחסי עבודה. שתי המשפחות שלנו היו כמו משפחה אחת. יחסי העבודה היו שוליים - היתה שם חברות אמיתית.
יש בינינו יותר מעשר שנים הבדל, אבל התחברנו כל כך כי זו הדרך שבה אריק חי. ההתנהלות שלו לא התאימה לגיל הביולוגי שלו. הוא ידע להתאים את עצמו לכל סביבה שבה הוא נמצא.
הוא היה נאהב ונערץ. המאמן הכי מצליח שיצא מנתניה. הוא היה אבא של השחקנים וגם חבר שלהם, וידע עליהם הכל. מאמנים חוששים מקרבת יתר לשחקנים, אריק לא היה כזה. הוא האמין שאם יש קשר טוב ושחקן סומך עליך - זה יעזור לקבוצה. לא היתה לו בעיה כשצריך להיות אחד מהחבר'ה. הוא ידע בדרכו המיוחדת לגרום לשחקנים להיות מחויבים אליו.
אחרי פיני גרשון, אריק אלפסי הוא "חיית המשחק" הכי גדולה שיש בכדורסל הישראלי. לא פלא שהקשר בינו לבין פיני היה כל כך טוב. יש ביניהם הרבה דמיון. אריק פחות אהב לאמן, לעומת זאת הוא אהב לנהל את המשחק. תמיד מייצר פתרונות, תמיד יצירתי. פשוט אשף של המשחק.
לאריק היו הוסטלים לפגועי נפש. לא תמצא עוד מאמן שעוסק בזה. זה מוכיח על האישיות שלו, על כמה הוא מיוחד וכמה הוא איש של נתינה.
אריק היה איש צנוע, לא אחד מהנעלבים, לא אחד שחושב שהכל מגיע לו. המורשת שלו זה ליהנות, לחייך ולגרום לסביבה להרגיש טוב. הסביבה לפני האני. הוא האמין שאם מסביבו יהיו מאושרים - הוא יהיה מאושר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
