מבחן הפיטורים הוא מבחן המחליף. הזעזוע מחילופי מאמנים יחזיק מקסימום שבוע והשאלה המרכזית היא מה אתה מביא במקום. מכיוון שמדובר רק במאמן זר אחוזי ההצלחה מראש אינם גבוהים. גם למצוא מאמן בקליבר גבוה, גם שיסכים לבוא לארץ, גם להכיר ליגה שלא אימן בה וגם להיכנס למצב שאין ממש זמן ויכולת לשנות דברים, הופכים המשימה לקשה מאוד. ספק אם יש מישהו כזה בנמצא. לדעתי הדבר הכי טוב שהקבוצה היתה יכולה לעשות הוא להישאר עם דני פרנקו וללכת בעונה הבאה בכל הכוח כל ננו גינזבורג. זה כבר לא יקרה.
אל תיקחו מפרנקו את הקרדיט. מה ששלו שלו. הוא אימן במועדון מעל חמש עונות מ-2017 וזה כבר הישג בסיר הלחץ של הפועל. הוא החזיר את הקבוצה לצמרת עוד לפני עידן הכסף הגדול. בפירוש אפשר לאמר שהעלה אותה מדרגה. הוא היה קרוב מאוד לזכיה באליפות בעונה שעברה. הוא היה אחראי לתצוגות גדולות ולמקום שני בבית המוקדם ביורוקאפ שהיו בו 18 משחקים. כל זאת למרות כל הקשיים שנבעו מכך שהקבוצה לא היתה יכולה לארח בבית ונאלצה להיות בטיסות ובנדודים.
הבעיה שלו היתה הטיימינג. אם הקבוצה מגיעה לחודשים המכריעים של העונה כשרוב השחקנים שלה לא בכושר משחק טוב, האחריות היא עליו. חלק חשוב בעבודת המאמן הוא ניסיון מירבי לשלוט ולווסת את הכושר של השחקנים כפרטים וכקבוצה כדי שיגיעו לשיאם בזמנים הנכונים. כולם מדברים על ההיעדרות של ג׳ייקובן בראון, אבל שוכחים שאי אפשר להצביע היום על אף שחקן (חוץ אולי מבר טימור) שנמצא ביכולת טובה.
ואם להסתכל במבט על - פרנקו היה חלק מקונספציה שאמרה שלמרות שג׳ייקובן בראון רגיש ופציע צריך לבנות את הקבוצה סביבו. צריך להדגיש חלק מהקונספציה ולא אחראי עליה במלואה. זה היה הקו של המועדון. מה שקרה בפועל הוא שג׳ייקובן אכן לא היה שם בשני מרגעי ההכרעה של העונה. במהלך רבע גמר היורוקאפ מול בשיקטאש הוא נפצע וגמר את העונה. איתו הלכו היורוקאפ והגביע.
גם התיאוריה שיבוא במהלך העונה רכז מנוסה כדי לגבות את בראון (וויל קאמינגס) קרסה. הדברים האלה לא עובדים בלחיצת כפתור. ג׳ייקובן הוא מהמוכשרים והגדולים שהיו כאן. יש יסוד להניח שאם היה בריא הפועל היתה היום גם במירוץ לזכיה ביורוקאפ ובגביע. הענין הוא שזה היה סיכון. בדיעבד לא סיכון מחושב.
