מכבי חיפה ירדה אתמול לליגה הלאומית בעיקר בגלל ענייני תיזמון. ההרכב עליו התבססו מתאים לעבר והחלפת המאמן נעשתה באיחור. אלו שני המרכיבים הבולטים שקבעו את עתיד הירוקים, ששוב ישחקו בלאומית, פעם השניה תוך ארבע שנים.
במכבי חיפה ניסו להמציא את הגלגל או יותר נכון להחזיר אותו לאחור. בעבר דונטה סמית' סחב את המועדון לתקופה גדולה עם אליפות בעונה אחת וכמעט אליפות בעונה נוספת. העניין הוא שמה שמתאים לאמצע העשור הקודם לא מתאים לתחילת העשור הזה. אם המהלך הזה היה מתבצע שנתיים-שלוש קודם לכן, אולי היה לזה לסיכוי. לקחת את את דונטה בגיל 37 ולבנות מסביבו את הקבוצה, כשהוא הרחק משיאו, התברר כגימיק. לא ברור למה היה צריך לקלקל את המורשת של סמית', אחד מגדולי הזרים ששיחקו כאן. למה דונטה, שנתן כאן שנים אדירות (גם בהפועל ירושלים) היה צריך את ההרפתקאה הזו?!
תוסיפו לזה עוד קאמבק לא ברור של דבון ג׳פרסון שלפני עשור נתן עונה גדולה - ותבינו לבד שלמסיבת הרטרו שתוכננה בחיפה לא היה סיכוי. מכאן והלאה העלילה הסתבכה ובמהלך העונה היה צריך לעשות מהפיכות.
רעיון רע נוסף, היה שעל כל החבורה מלאת האגו הזו הופקד דניאל סאואנה. המאמן מוונצואלה די הצליח בעונה שעברה, אבל חבורה מהסוג הזה ממש לא התאימה למידותיו. חיפה חיכתה יותר מדי עד שהוחלף. רק בתחילת מרץ, כשהוא במאזן 12:2 ושברור שהוא לא מצליח להרים את הקבוצה, נזכרו לפטר אותו. גם שאלת המחליף היתה בעייתית. מצד אחד עמית בן דוד שיפר את הקבוצה. מצד שני לא בטוח שלמצב הזה התאים למאמן בבכורה שלו על הקווים בליגת העל. כנראה שהיה צריך כאן מישהו עם הרבה ניסיון.
מכבי חיפה של החלק השני של העונה, אחרי שרשרת החילופים, היתה כבר יותר טובה. מבחינת כישרון נטו בסגל היא לא נפלה ואפילו עלתה על יריבתה למאבק ההישארות בני הרצליה. הבעיה שהדפיציט שסחבה היה גדול מדי, והיא פשוט לא התאימה למאבקי תחתית, מכיוון שרמת ההגנה והאגרסיביות שלה לקו בחסר. בשורה התחתונה מה שאתה מבשל בקיץ אתה אוכל לקראת הקיץ הבא.
האם לרדת זה דבר נורא? לא. אבל לרדת פעמיים בתקופה קצרה זה אור אדום בוהק. זה מראה שמשהו לוקה בשנים האחרונות בממלכה הירוקה. להזכירכם, חיפה היתה אלופת המדינה ב-2013 וסגנית אלופה ב-2017. הירידה הקודמת היתה ב-2018 ועונה לאחר מכן היא חזרה לליגת העל. הפעם, אף אחד לא מבטיח לה קאמבק מהיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
