הדיווחים על מקרה הפריצה לבית משפחת זהבי באמסטרדם מזעזעים. מתוארים שם מעשי אלימות ופגיעה בשי זהבי, אשתו של הכדורגלן, בקשירה וכפיתה של שלושת הילדים, באיומים ובגניבת רכוש.
"זה היה הרבה מעבר לשוד רגיל", סיפר השחקן, שבזמן האירוע היה בדרכו למשחק של קבוצתו פ.ס.וו איינדהובן, ואפשר רק לדמיין את חוסר האונים, הבהלה והלחץ באותם רגעים. במזל, אף אחד מבני המשפחה לא נפגע פיזית, אך כפי שכתבה שי זהבי בחשבון האינסטגרם, "נפשית, אנחנו כולנו נצטרך לעבוד יחד ולעבור את זה בצורה הטובה ביותר".
החוויה הנוראית של משפחת זהבי משותפת להרבה מאוד משפחות כדורגל באירופה בשנים האחרונות. פריצה לבתי כדורגלנים, לרוב בזמן משחק, הפכה לתופעה מדאיגה מאוד ורחבה מאוד שמתפשטת במהירות ומגיעה למקומות שקטים כמו השכונה שבה מתגוררת משפחת זהבי.
בראיון לארבל עשת מערוץ הספורט העידו השכנים שלא זכורה להם פריצה שכזאת באזור הזה. המשטרה, לאחר חקירה ראשונית, הודיעה שהרקע לשוד כנראה אינו אנטישמי, כך שהמסקנה היא שהפורצים ידעו שמדובר בבית של כדורגלן מצליח שנמצא בדרכו למשחק חוץ.
תסריט דומה למדי אירע לאנחל די מריה לפני כחודשיים. בזמן ששיחק עם פ.ס.ז' מול נאנט, פרצו שודדים לבית משפחתו בפריז ותקפו את אשתו והילדים. הארגנטינאי שמע על כך תוך כדי משחק, והוחלף. במקביל, נפרץ גם ביתו של הבלם מרקיניוס שאמר "אף אחד לא נפגע והרשויות בצרפת יפתחו בחקירה".
עבור די מריה, זאת לא היתה הפעם הראשונה. ב־2015, כששיחק במנצ'סטר יונייטד, שלושה רעולי פנים ניסו לפרוץ לביתו כמה שעות אחרי שסיים משחק מול לסטר, אך במקרה הזה הם נאלצו לברוח בידיים ריקות לאחר שהאזעקה החלה לפעול.
"הפורצים תכננו לשבור את הדלת האחורית, אך הוברחו על ידי האזעקה" הודיעה המשטרה, אך למרות הסוף הלכאורה טוב, הקשר נותר נסער.
בחודש שעבר חברת חקירות אנגלית עסקה בנושא הזה בדיוק - פריצות לבתי כדורגלנים. המסקנה שהגיעה אליה לאחר בחינת המקרים היתה מדאיגה במיוחד. "זה עניין של זמן עד שכדורגלן או בן משפחה של כדורגלן יירצחו באירוע כזה", קבע יו"ר החברה אלס בומברג והוסיף: "אני באמת חושב שזה הכיוון".
הדברים האלה הגיעו יממה אחרי המקרה של כריס סמולינג, בלמה של רומא, שהיה קורבן לשוד אלים מאוד בביתו. שלושה פורצים חמושים נכנסו דרך חלון הבית ובאיומי נשק אילצו את השחקן להעביר אליהם רכוש בשווי 100,000 יורו. סמולינג וזוגתו עשו כדברי הפורצים, שנתפסו לאחר כמה שעות, אך גם במקרה הזה, למרות שלא נפגעו פיזית, הפגיעה הנפשית היתה קשה. בהודעה שפרסמה רומא נכתב: "הם רועדים. הם עשו נכון כשצייתו, אין טעם להתווכח עם מי שמחזיק אקדח".
"השחקנים הם נכס"
כשמביטים על כמות האירועים האלה מבינים שמדובר במגיפה. כדורגלנים מצליחים תמיד היו יעד מבוקש של פושעים - למשל מקרי החטיפות ודרישות הכופר בדרום אמריקה בשנות ה־90 - וכעת הם מטרה לשוד ביבשת אירופה.
כמה חודשים לפני המקרה של סמולינג נפרץ ביתו של מאמנו פאולו פונסקה, וקודם לכן זה של קשר לאציו חואקין קוראה. במארס כנופיה חמושה פרצה לביתו של שוער אברטון רובין אולסן, כשחודש קודם לכן מאמנו קרלו אנצ'לוטי הותקף על ידי שני שודדים שהוברחו על ידי בתו.
אל כל אלה מצטרפים בשנים האחרונות דלה עלי, סאדיו מאנה, רוברטו פירמינו, דויד אוספינה, קארים בנזמה, ג'ורדי אלבה, ריאד מאחרז, פיליפה קוטיניו, דני אלבס ועוד רבים שביתם נפרץ ונשדד, לעיתים תחת איומי נשק, ולרוב כשהיו במשחק.
לפי סיימון רוברטס, מנהל מערכות אבטחה שעובד עם מועדונים באנגליה, המקרים המדווחים הם קמצוץ מהכמות האמיתית. "על כל 100 כאלה רק חמישה מגיעים לתקשורת", אמר ל"סאן". וזה לא שאין ניסיונות לעצור את זה. השחקנים מתקינים מצלמות אבטחה, מחזיקים כלבי שמירה ועוברים הדרכות להתמודדות עם פורצים ושודדים.
אבל בומברג חושב שהאבטחה צריכה להיות משמעותית יותר ובחסות המועדונים. "השחקנים הם נכס וצריך לשמור עליו", אמר ל"טיימס", "הקבוצות חייבות למצוא דרכים לעזור לשחקנים לפני שיהיה מאוחר מדי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו