המחסום הספרדי של הישראליות

העונה הזו התחילה עם תבוסה של הפועל ירושלים לסן פבלו בורגוס בפיינל 8 של עונת 2019/2020, והנה היא מסתיימת, לפחות העונה האירופית, באותו שלב, מול אותה קבוצה, אלא שהפעם זו הפועל חולון שנכנעה לספרדים.

זה לא מקרי. בחולון יכולים לשאול את ירושלים ושם יספרו להם לא על בורגוס, אלא מה זה אומר להתמודד עם יריבה ספרדית. הניסיון של ירושלים בשלבים הגבוהים של היורוקאפ וליגת האלופות (מול ולנסיה, טנריף ובורגוס) היה כואב, ולצערם, גם הסגולים־צהובים לא ידעו לפצח את המחסום הספרדי. היו העונה לחולון משחקים גדולים, היא ניצחה יריבות מצמרת הליגות הבכירות, כמו איטליה, טורקיה ויוון. מנגד היא לא פגשה עד השלב הזה יריבה ספרדית, וזה כאמור סיפור אחר שהיה גדול עליה.

בורגוס היא לא ברצלונה, לא ריאל וגם לא באסקוניה, אבל היא מגיעה מהליגה שהיא לא רק הטובה באירופה, אלא גם הקשוחה מכולן. זו הליגה שבה שומרים הכי טוב והפיזיות בה הכי מאתגרת. את השיעור של ירושלים קיבלה אתמול חולון. חלוקת דקות, רגליים טריות בהגנה כל הזמן - עם זה חולון לא הצליחה להתמודד.

סן פבלו בורגוס הוא אמנם מועדון צעיר, אבל יש לו כבר זכיה בליגת האלופות וגם לא מעט שחקנים עם ניסיון רב. אתמול ראו את זה היטב. קחו את ויטור בניטה כדוגמה. נכון, טנריף הודחה במפתיע, אבל אל תתפלאו אם הגביע יישאר ספרדי (גם סראגוסה בחצי הגמר) לעוד עונה.

חולון הרגילה אותנו שהיא יודעת לנצח משחקים בכל צורה: דרך ההגנה בסקור נמוך ודרך ההתקפה בסקור גבוה. למשחק הזה היא לא מצאה פתרונות. "להבליט את החוזקות ולהסתיר את החולשות", אומר סטפאנוס דדאס בכל הזדמנות, אבל אתמול בלטו בעיקר החולשות, כמו זו ההתקפית במחצית השניה, כמו יכולת הריכוז הנמוכה שהובילה ל־20 איבודי כדור, ויחד עם זה גם חוסר שקט גדול כשהעניינים משתבשים. זה נגמר עם עוד אחת מההרחקות של דדאס. מצד אחד הוא מאמן נהדר שעשה עונה נפלאה, אבל הוא חייב לדעת לשלוט בעצמו בשעה של סערת רגשות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

גביע אירופי שני לישראל לא יהיה ובכל זאת צל"ש לחולון על ההיסטוריה הפרטית של המועדון, צל"ש על קידום שמו של הכדורסל הישראלי, צל"ש על המחויבות למפעל אירופי, צל"ש על המשחקים הגדולים ועל העונה המרתקת. ועוד צל"ש אחד, על כך שאחרי שנים של מכבי ת"א ופה ושם הפועל ירושלים, יש עוד שם בצמרת מפעל אירופי בכיר.