1. לעודד קטש לא צריכות להיות טרוניות על אי המשכת החוזה עימו כמאמן נבחרת ישראל. הוא הרי ויתר למעשה על המשך אימון הנבחרת כאשר נטש אותה ואת הפועל ירושלים בינואר 2021, לטובת חוזה בפנאתינייקוס לשנה וחצי.
התנהלותו מול ראשי האיגוד בארבע שנות עבודתו היתה סוג של הליכה עם ראש בקיר בטענה של "שמירה על מעמד המאמן". חוזהו השנתי של קטש (כפול ארבע) היה גבוה פי כמה מזה של כל מאמן קודם אחר של הנבחרת. כאשר מונה למאמן ירושלים, סירב לוותר על הרכב והוצאות הדלק שהוקצו לו לפעילות הנבחרת ולא לנסיעות לירושלים - מה שהכעיס לא מעט גורמים באיגוד.
השיא היה כאשר הוצא לחל"ת כמו כל מאמני האיגוד, ולקח את האיגוד לבית המשפט. באיגוד רצו לפטרו, אולם שמעון מזרחי הוריד את כולם מהעץ וקטש המשיך לעונה הטובה ביותר שלו כמאמן הנבחרת, כולל ניצחון ענק בספרד.
2. כאשר חתם בפנאתינייקוס, סוכם שקטש יפחית משכרו כ־25 אחוזים מאחר שאינו פעיל כאן. ביוני כבר היה ברור לכולם שהבחירה היא בין גיא גודס לאריאל בית הלחמי, אולם פיטוריו של קטש מפנאתינייקוס החזירו אותו לשולחן הדיונים, בעיקר על ידי יושב ראש הוועדה המקצועית, עמוס פרישמן. אז הגיע הסיבוב האחרון של סיום חוזהו של קטש, ומבחינת ראשי האיגוד לא היה מקום לסיבוב נוסף.
3. רף הציפיות שיוצב לגודס (שעל מינויו פורסם לראשונה ב"ישראל היום") יהיה די גבוה בהתחשב בדור הזהב שהצמיחו נבחרות העתודה האחרונות. שמינית או רבע גמר יורובאסקט ובעיקר עלייה לאליפות העולם. באיגוד מפנטזים שעלייה לאליפות העולם ב־2023 תהיה שווה אירוח בית מוקדמות לטורניר האולימפי 2024, ואולי אפילו תביא להשתתפות היסטורית באולימפיאדה.
עד אז לגודס לא תהיה הפריבילגיה של סגל מלא שהיתה נחלתו של קטש במוקדמות מונדובאסקט 2019 ובלעדי אבדיה (אן.בי.אי), זוסמן, בלאט, זיו, בלייזר וג'ייק כהן (יורוליג), הטורניר בפיליפינים 2023 נראה רחוק כרגע, ולא רק על המפה.
