"כדורגלן עבר בנבחרת ישראל מאושפז במצב קשה עקב נסיבות טרגיות". זה מה שהיה כתוב אתמול באתרי הספורט. אחרי מספר דקות הגיעה הידיעה המרה דרך הווטסאפ. מדובר בכדורגלן נבחרת ישראל לשעבר - ויקי פרץ. הלם גדול. ויקי שלנו מאושפז במצב קשה. הבוקר (שלישי) הגיעה הבשורה המרה שהוא הלך לעולמו.
כאוהד מכבי רמת עמידר ויקי היה כוכב ילדותי. הילד הצנוע מהשכונה שפרץ קדימה והגיע לצמרת הכדורגל האירופי. ויקי מהשכונה, מהמגרש עם השיפוע ברמת עמידר.
את ויקי ראיתי לראשונה בנוער של עמידר. ביציע היה תמיד קונצנזוס שהוא פוטנציאל להפוך לשחקן גדול. כבר במשחק הראשון שלו בגיל 16 בבוגרים נגד שעריים הוא הבקיע ואחר כך לא עצר. בעיניים גאות ליווינו את הקריירה שלו, בהערצה פרגנו לו ורצינו שיגיע רחוק.
ואז זומן ויקי לנבחרת הנוער. כשחקן של קבוצת פרבר רמת גני (כפי שכונינו במדורי הספורט), הסיכוי שלו להיכנס לנבחרת מראש לא היה גבוה. למזלנו המשחק האחרון לפני קביעת הסגל היה נגדנו במשחק ידידות בעמידר. דוביד שוייצר היה מאמן הנבחרת. כשהגיעו למשחק דאגו להושיב את דוביד בירידה מול השמש המסנוורת.
ההוראה הייתה ברורה - ויקי צריך להבקיע והרבה. הוא אכן כבש, הן בשורות הנבחרת וגם בשורות עמידר. לאחר מכן הוא זומן לנבחרת הנוער לאליפות אסיה ושם הוא הפציץ. במשחק הראשון נגד דרום וויטנאם (פעם היתה מדינה כזו) הוא הבקיע שישייה וסיים את הטורניר עם 12 שערים והיה הגורם הדומיננטי בזכייתה של הנבחרת באליפות. כל גול של ויקי היה גאווה גדולה לכולנו. ויקי שלנו, מהקבוצה הקטנה והצנועה עושה חיל.
משם החל דרכו ככדורגלן בולט בכדורגל הישראלי. בשנת 1973 הוא עבר למכבי תל אביב, האחות הגדולה והבכירה של רמת עמידר. בתמורה העבירה אז מכבי לעמידר שמונה שחקנים. בדיעבד, בזכות עיסקה זו הצליחה רמת עמידר לעלות לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה.
הקריירה של ויקי נסקה ונסקה. את מכבי הוא הוביל לדאבל בשנת 1977 ולאליפות נוספת ב-1979. בשנת 1980 הוא עבר לליגה הצרפתית, לשטרסבורג ולראן. כאוהדי עמידר שתינו בצמא כל כתבה עליו, כל גול שכבש היה גאווה לכולנו. גם בנבחרת ישראל וגם בכל קבוצה ששיחק.
ויקי פרץ היה ונשאר תמיד הילד הצנוע משכונת עמידר. הגאווה של כולנו. כעת ויקי איננו. גם מכבי רמת עמידר כבר אינה קיימת. עולם הולך ונעלם. כמה עצוב.
