אוהדי בית"ר ירושלים. רבים מהם שומרים שבת | צילום: קובי אליהו

הרפורמה המשפטית שבאמת נחוצה לאוהדי הכדורגל

״רדיוס לבית"ר ירושלים" כבר הפך מזמן לביטוי שגור בשפת הכדורגל שלנו • דיינים נכבדים, אתם לא מענישים באמת את זורק האבוקה • חבל מאוד שכל-כך הרבה נענשים, על לא עוול בכפם

קשה שלא לחוות "דז'ה וו" כשאתה אוהד בית"ר ירושלים. דייני בית-הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל פשוט לא מאפשרים לנו מציאות אחרת: אוהד אחד הדליק אבוקה ביציע במהלך הדרבי הירושלמי, והקהל והמועדון כולו נענשים במשחק רדיוס ללא קהל. ענישה על אוטומט, כמעט פבלובית. דין אחד לבית"ר, ודין אחר לכל השאר. שוב אותו ריטואל, שוב ענישה קולקטיבית חסרת כל פרופורציות, ושוב מי שמשלמים את המחיר הם מי שחטאם היחיד הוא אהבת המשחק.

כנראה שהייתי תמים, אבל אחרי שנה של קורונה וכדורגל בלי קהל, חשבתי שכבר הופנמה ההבנה שאין מקום לענישה כזאת, ושכדורגל ללא קהל הוא חוויה חסרה, שיש להימנע ממנה בכל מחיר. אבל תקוות לחוד, ומציאות לחוד. לפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי אם הדיינים האלה בכלל אוהבים כדורגל. ההתנהלות שלהם רומזת שזה בטח לא הענף המועדף עליהם, אם בכלל.

שלא תהיינה טעויות. הפגיעה אינה במועדון או בבעליה. האמת, שגם השחקנים הם לא הנפגעים העיקריים כאן. הקהל אוהב הכדורגל, שמחכה כל שבוע למשחק – בגשם, בקיץ, בהצלחות ובאכזבות – הוא הנענש המרכזי.

אוהדי בית"ר ירושלים. עונש הרדיוס שוב הופעל, צילום: אלן שיבר

אני יודע שהחוויה האישית שלי משותפת כמעט לכל אחיותיי ואחיי מהיציע. מגיל צעיר הכדורגל מהווה לי מקום מפלט. כנער חרדי צעיר שהחברה לא הבינה אותו, המקום היחיד שבו הרגשתי בית זה היציע המזרחי בטדי. בעונות מסוימות באתי יותר, בעונות מסוימות באתי פחות, אך בכל פעם שהגעתי, הנפש שלי נרגעה. לכל אחד מהאוהדים סיפור שונה משלו, אבל לכולם מכנה משותף ברור: האהבה לבית"ר היא גלגל הצלה.

דיינים נכבדים, אתם לא מענישים באמת את זורק האבוקה. אתם מענישים את נהג המשאית שעבד קשה כל השבוע וממתין למשחק כדי לחלץ קצת עצמות. אתם מענישים את הרופא בבית חולים שעובד במשמרות לא אפשריות והרענון השבועי שלו זה משחקי הקבוצה שלו. אתם מענישים את הילד שמתקשה בלימודים וההורה שלו הבטיח שאם יתאמץ יותר היא יקח אותו למשחק של בית"ר. אתם מענישים את האמא שממתינה כל השבוע לשעתיים של שקט, את הנער או הנערה החרדים שאהדת הכדורגל מספקת להם את מרד הנעורים אליו הם כה כמהים. כל-כך הרבה נענשים, על לא עוול בכפם.

אז מה רציתם להשיג דיינים יקרים? אבוקה אחת נדלקת, וקהל שלם של אנשים נפגע. לזורק האבוקה זה ודאי לא יזיז, ומכל שאר האנשים מנעתם מזור ונחמה גדולים. טוב, בעצם גם זה סוג של מסר: שחררו מהכדורגל, אתם בעצם אומרים לנו, זה לא שווה את זה.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

*יעקב סלע הוא יועץ תקשורת, אוהד ביתר ירושלים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...