ח"כ איימן עודה וח"כים אחרים מ"המשותפת" מתהדרים בכך שהם שליחיו של הציבור הערבי. קריאת עודה לאנשי כוחות הביטחון הערבים המשרתים בצה"ל, במג"ב ובמשטרה "לזרוק את הנשק" אינה פוגעת באותם גופים או במדינה - אלו מספיק חזקים להתמודד עם הסתה מסוג זה - אלא בעיקר בציבור שולחיו. הלוואי שהיה מתעסק באותו הלהט בנושאים הבוערים באמת של האוכלוסייה הערבית: אלימות בכפרים, צמצום פערים בתשתיות ובהקצאת משאבים, וחינוך הדור הצעיר.
המשרתים בכוחות הביטחון ימשיכו לשרת, אך הציבור הערבי הוא הנפגע העיקרי: הרופאה או האח בבית החולים במרכז, מהנדסת התוכנה באינטל, מדריך הטיולים בנצרת, קבלן הבניין, המוסכניק ובעלת המסעדה - כולם מביטים מהצד ושואלים את עצמם "הוא לא רואה אותנו? מה הוא עושה?".
והאזרח היהודי, שבשגרה פוגש את אותם ערבים בחיי היומיום, מתקשה להבחין בין ההצהרות האומללות של נבחריהם לבין ציבור שלם שחותר לחיים המשותפים הנרקמים כאן. יש מספיק אתגרים וחוסר שוויון שדורשים טיפול, כמו חוק הלאום, קמיניץ, תוכניות מתאר, חינוך וספורט ואיכות חיים. אין צורך במופע אימים נוסף, שתכליתו משחק פוליטי מאוס על חשבון האזרח הפשוט. בין שבקואליציה ובין שלא, ח"כ עודה נבחר להוביל החלטות ולא להסית ולהמריד.
במשך שנים רבות, מאז תום שירותי הצבאי כמפקד גדוד "חרב", אני לוקח חלק בהובלת עמותת "אופקים לעתיד", שמקדמת התנדבות, חינוך ותרבות בקרב צעירות וצעירים דרוזים. חלקם היו "נוער שוליים" והופכים למובילי קבוצות נוער, שבמקום להסתובב ברחובות עוברים תהליך משותף של העצמה אישית, חינוך לסולידריות ולאזרחות פעילה תוך שמירה על המסורת. אבל אז מגיע נבחר ציבור כמו עודה, וברגע אחד יכול להרוס את מה שאנחנו עמלים עליו שנים. אני, קודם כל כאזרח פעיל, ואחר כך כאיש ביטחון - לא יכול לעמוד מנגד ולתת לזה יד.
בתקופה קשה זו של פיגועים ומתח, אנחנו חייבים מנהיגות ציבורית שקולה, מאזנת ולא מתלהמת. בסופו של דבר, אין הבדל בכל הנוגע ליצירת פחד ושיסוי בין ח"כ עודה לבין עמיתו מהצד השני של מופע האימים הזה, ח"כ איתמר בן גביר.
עודה ומנהיגים אחרים שאינם מזהים את רחשי ליבו של רוב הציבור הערבי הם המפסידים העיקריים מהתנהלות זו. הקול השפוי של הרוב ימשיך להדהד, החיים המשותפים כאן בארץ אינם רק גזירת גורל, ושני הצדדים חייבים לרצות לשמור על הקיים ולשפרו לטובת הדורות הבאים.
וגם המדינה ונבחרי הציבור צריכים לעודד, לא רק בדיבורים אלא במעשים - להשקיע משאבים בפיתוח הכפרים ובטיפוח התושבים, בתוכניות חינוכיות בלתי פורמליות. תנו לנו להוביל את שינוי המציאות ולהמשיך לטפח את הקהילות המשימתיות שבנינו, שמוכיחות שהן אחד המפתחות ליצירת תחושת שייכות והגשמה עצמית של הצעירים הדרוזים. רק כך, עודה כזה או אחר לא יצליח לחבל בצביונה של החברה בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו