מי שזיהה את השחתת קבר יוסף היום (ראשון) כעוד אחת מ"תופעות הלוואי" של הרמדאן - עשה עם הפלשתינים חסד. השחתה, פגיעה וחילול מקומות קדושים ליהדות (ולנצרות) בדורות האחרונים הן בראש ובראשונה "תופעות לוואי" של האסלאם הקנאי, שפלשתינים רבים אימצו את דרכו. עניין הרמדאן קשור רק לעיתוי.
ה"טולרנטיות" - במירכאות כפולות ומכופלות - של הפלשתינים לבני דתות אחרות ולקודשיהם מלווה את הסכסוך כבר דורות. עוד לפני ש"הולדנו" מדינה, ערביי ירושלים התנכלו למתפללים בכותל היהודי. עוד לפני ש"כבשנו את השטחים" בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, הפלשתינים בירושלים ניצתו והשחיתו 38 אלף מצבות בהר הזיתים. חלק מהן הפכו לאבני מדרכות ולבתי מחראות ציבוריים.
הפלשתינים התקשו להיגמל מהרגלים ישנים גם אחרי שישראל שחררה את ההר וירושלים, והמשיכו לפגוע בבית העלמין העתיק בהר הזיתים, אם כי בהצלחה פחותה בהרבה.
בערב סוכות 1996, בד בבד עם מהומות במנהרת הכותל, הותקף מתחם קבר יוסף בירי כבד, שישה חיילים נהרגו והפלשתינים הרסו את הישיבה ושרפו מאות ספרי קודש. באוקטובר 2000 הפלשתינים התקיפו את בית הכנסת העתיק "שלום על ישראל" ביריחו, שברצפת הפסיפס שלו שזורים סמלים יהודיים והמילים "שלום על ישראל", והציתו ספרים וחפצי קודש רבים. באותו חודש הפלשתינים פרצו לקבר יוסף, חיללו אותו והעלו אותו באש, תוך כדי ביזתו והשחתת תכולתו. באירוע זה דימם למוות שוטר מג"ב מדחת יוסף, לאחר שניסיונות לתאם את חילוצו עם המשטרה הפלשתינית - כשלו.
מאז, בכל כמה שנים, שבות ונשנות פגיעות בקבר וביהודים שפוקדים אותו.לאורך השנים הפלשתינים איימו גם על שלומם של המתפללים היהודים בקבר רחל. עד היום נזרקים מבית לחם, בכל שנה, מאות בקבוקי תבערה לעבר באי המתחם, ורק חומות גבוהות מגינות על המבקרים. כמו כן, הפלשתינים ניסו לפגוע בנשק חם בחיילים ובאזרחים שמבקרים באתר, בדרך כלל ללא הצלחה.
גם באתר הקדוש ביותר לעם היהודי - הר הבית - השלישי בקדושתו בלבד לאסלאם, יהודים סובלים זה עשרות שנים מהתנכלויות ומאיומים, ורק המשטרה ושב"כ מונעים פגיעה חוזרת ונשנית בהם. לאורך השנים סוכלו עשרות פיגועים שכוונו נגד מבקרים יהודים בהר. באחת הפעמים היחידות, שבהן ישראל הפקידה את האחריות לביטחון בידי הפלשתינים ומנגנוני הביטחון שלהם, נרגמו יהודים באבנים בכותל המערבי, מה שקורה מעת לעת גם כשהאחריות לביטחון במקום נמצאת בלעדית בידי ישראל.
אירוע נוסף היה שריפת בתי הכנסת בגוש קטיף לאחר גירוש היהודים משם. נוסף על כך, הזלזול המופגן של הפלשתינים ברשימת 23 המקומות הקדושים ליהודים - רשימה שבמסגרת הסכמי אוסלו, הפלשתינים התחייבו להבטיח ליהודים חופש גישה אליהם - התחייבות שהפכה לאות מתה.
גם הנוצרים חווים התנכלות רצופה מצד האסלאם הפלשתיני הקיצוני, בדמות פגיעות במנזרים, סחיטת אנשי עסקים נוצרים, הפקעת אדמות מנוצרים ועוד. הגירת הנוצרים משטחי יו"ש לחו"ל, שהחלה עוד בראשית המאה ה־19, הואצה מאד בעקבות התנכלויות אלה.
הסיפור אפוא אינו הרמדאן, אלא האסלאם ומה שהפלשתינים עשו ממנו. לפגיעה במקומות קדושים ליהודים בירושלים וברחבי יו"ש נלוות כבר שנים הכחשה ושלילה של הנרטיב היהודי, ובכלל זה דה־יהודיזציה של הר הבית, הכותל המערבי וירושלים, וכן אסלום תודעתי ודתי של מקומות קדושים ליהודים ברחבי ארץ ישראל, למשל קבר רחל - שמכונה עתה, על ידי חלק מן המוסלמים, מסגד בלאל אבן רבאח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו