לצה"ל דרושה "יחידה 101" עדכנית

נפוצים המיתוסים כי ראשי ממשלות שמצאו צבא "רדום", חסר נטייה ליוזמה, כזה שראשיו עסקו יותר במה שדוד בן־גוריון כינה "קרייריזם" ופחות ב"ביטחוניזם" - נהנו לאתר לפתע "שמורת טבע" חלופית שתפקדה אחרת לחלוטין וסחפה את כל צה"ל.

את המיתוס הראשון העונה לסיפור הזה מייחסים ליחידת ה־101 של אריק שרון, דני מט, מאיר הרציון וחבריהם. יחידה שהוקמה לאחר סדרת כישלונות מתמשכת של צה"ל, ביצעה פעולות תגמול, ולמרות תקופת תפקודה הקצרצרה - יצרה מודל של אמונה יוקדת בצדקת הדרך, רוח לחימה, סטנדרטים גבוהים של ביצוע וחתירה למגע, והדביקה באש היוקדת ובערכי הלחימה שלה את הצבא כולו.

את המיתוס השני העונה לסיפור הזה מייחסים למבצע "חומת מגן". עד לאותו מבצע נאלץ רה"מ שרון להכיל פיגועי טרור ולפזר סיסמאות ברוח "איפוק זה כוח", שכן קיבל צבא עייף וביורוקרטי, עד שאיתר כמה מח"טים שהבהירו לו שהם ה"אריק שרונים" שלו בצה"ל.

האמת מורכבת יותר. לא ה־101 ולא המח"טים בחומת מגן היו קמים ספונטנית לולא ידעו שיש מעליהם בדרג הבכיר ביותר (בן־גוריון, אריק שרון) מי ששידרו שני מסרים.

הראשון: ציפייה בלתי מתפשרת לשינוי הכיוון שבו צועדת המערכת הביטחונית, והבהרה שכעת הקידומים ייעשו תוך התחשבות בלעדית בפרמטר אחד: הכרעת הטרור והצלחה צבאית.

השני: גיבוי. פעולות ה־101, שחלקן כבר אז היו שנויות במחלוקת, ובוודאי מבצע חומת מגן, לא היו מתרחשים בנחישות לולא ידעו הלוחמים כי מעליהם נמצאים מי שיהיו עימם גם עם שובם לבסיסם, יהיה אשר יהיה הגינוי הציבורי או הבינלאומי לפעילותם.

באופן דומה קיבל נפתלי בנט לידיו מערכת ביטחון המזכירה את אלו שניסו לשווא להפעיל בן־גוריון ואריק שרון: מסורבלת, בלתי מאומנת, בלתי מיומנת, ובעיקר - כזו שבראשיה יש מי שבלשון המעטה לא ששים אלי יוזמה. בראש הצבא ניצב רמטכ"ל שמראשית כהונתו התמכר ליחסי ציבור - יזם את "תר"ש תנופה" (תוכנית הדגל שלו), שהיא למעשה קמפיין שאותו כינה בשלל שמות מבית המדרש של יועצי התדמית שלו כגון "צבא קטלני", "סדנת הניצחון" ועוד. רק שבפועל הוא ביטל יותר מכל רמטכ"ל שקדם לו את אופציות היזמות וכינס את הצבא למודל טכנולוגי נייח חסר יכולות הרתעתיות או הכרעתיות.

על רה"מ בנט, מי שבשעתו טען כי לוחמי צה"ל "חוששים יותר מהפצ"ר מאשר מסינוואר", לעשות מעשה בן־גוריון או שרון. גם שני אלו מצאו מטכ"ל עייף ומתנגד ליוזמות, אלופים שמעדיפים להכיל ולהימנע מפעולה מחוץ לקופסה ומלקיחת סיכונים. יש כיום בצה"ל בדרגי פיקוד הביניים קצינים אחרים. עליו לאתרם ולבנות את ה־101 שלו. לדבר עימם, להעצים אותם ולבנות באמצעותם מחדש את רוח הצבא. הם אלו שיבצעו בעת הצורך את "חומת מגן 2" והם אלו שיקודמו על ידו לקדמת הבימה.

אם לא יעשה כן, נקבל עוד מאותן שררה, רפיסות והימנעות: עוד מקציני הדאגה ל"שב ואל תעשה", הדאגה לפנסיות ו"העיקר לסיים קדנציה בשלום" בלי ועדות חקירה ובלי לקדם את המטרה: ביטחון.