תעמולה רוסית במרחק של זפזופ

הידעתם שבמרחק של זפזופ בשלט הטלוויזיה שלפניכם מצויים הערוצים שמשדרים קריאות מתוזמרות לרצח, להשלטת דיקטטורה, להשמדת עם ושאר מרעין בישין? עבור ישראלים הבקיאים בשפה הרוסית אין במשפט הזה כל חידוש. בערוצים הרוסיים, שנכללים בחבילות של כל ספקי הטלוויזיה בארץ, נשמעים ללא הפסק דברים מסמרי שיער, שאילו היו מתורגמים לעברית - היו מזעזעים את אמות הסיפים.

שידורי השטנה של הערוצים מטעם המשטר הרוסי מכוונים בימים אלה נגד כלל המדינות הדמוקרטיות, ונגד מדינת ישראל בפרט. היושב בקרמלין שולט בהם ללא סייג, וברצותו מפנה את האש לכל מטרה. כשלפני כמה שנים הנ"מ הסורי הפיל בטעות מטוס של צבא רוסיה, והרוסים האשימו את ישראל, הפכה מדינתנו לזמן מה למטרה עבור הערוצים הרוסיים, ולמדנו על בשרנו שלשפלות התעמולה אין גבול. הקריאות שהושמעו אז ניערו מהנפטלין את הגרועים שבסטריאוטיפים האנטישמיים. היהודים תמיד תוקעים סכין בגב, זעקו הערוצים, יש לנקום ב"עם הנקלה".

גם בימים כתיקונם ערוצי התעמולה הרוסיים מקדמים אג'נדה עוינת. לא תשמעו שם על ירושלים בירת ישראל, כי את תואר הבירה הם קושרים לתל אביב. לא תשמעו על הכוונות הרצחניות של איראן ושל סוריה, כי דווקא ישראל מוצגת כ"מלבה את האש". לא תשמעו על הטרור של חמאס ושל חיזבאללה, כי הקול ממוסקבה טוען שאלה אינם ארגוני טרור.

רוסיה של פוטין תיעלה תקציבי עתק להקמת מערך שטיפת מוח מן המתוחכמים שידעו המשטרים הטוטליטריים. קהלי היעד העיקריים שלו מצויים אמנם ברוסיה עצמה, אולם גם הציבור מחוץ לרוסיה "זוכה" למנת הפרופגנדה שלו, במיוחד אם זהו ציבור דובר רוסית. בארסנל הכלים של התעמולה הרוסית אין קווים אדומים, והכל כשר - שקרים, פייקים, עיוותים, הסתה, אנטישמיות. וכשחוזרים עליהם שוב ושוב, תמיד יהיו אלה שיאמינו, גם מתוכנו.

לאזרח של מדינה דמוקרטית קשה להבין את מנגנון הפעולה של תעמולה בסגנון הרוסי, והוא נוטה להקל ראש בהשפעתה. אולי אלה דעות חריגות, הוא תוהה בינו לבין עצמו, אבל מה כבר הנזק שהן עלולות לגרום? התשובה פשוטה: בעולם של היום מדובר בנשק לכל דבר, ובדיוק כמו נשק, גלי השקרים ממוסקבה נועדו להשליט את תפיסות העולם שמשרתות את פוטין. וכן, בדיוק כמו נשק, הם בסופו של דבר הורגים.

רוסיה העכשווית אינה לבד. היא אמנם שכללה מאוד את שיטות שטיפת המוח, אך לא המציאה אותן. תעמולה מטמטמת הופעלה בגרמניה הנאצית ובבריה"מ הסטליניסטית, ובשני המקרים הביאה להתבהמות של מיליונים ולקורבנות אין ספור. היטלר וסטלין הכירו בתרומה המכרעת של הפרופגנדה בבניית הפוטנציאל הרצחני של מכונות ההשמדה שלהם, וראו בה נשק עוצמתי לא פחות מתותחים ומטנקים, אולי אף עוצמתי יותר.

גם הרודנים של ימינו משליכים את יהבם על נשק התעמולה והחתרנות שעטוף באריזה טלוויזיונית, ודי אם נזכיר גם את "אל־ג'זירה" של שליטי קטאר. כשישראל מתירה לתעמולה החתרנית הזאת להימשך, היא מסכימה שהרודנים יצמידו לה אקדח לרקה. אם חפצי חיים אנו, יש להפסיק את חגיגת הפרופגנדה של הדיקטטורות.