המערב בשרשרת הצלחות: את משבר רוסיה־אוקראינה סיימנו ללא ירייה, ואת בעיית הגרעין האיראני פתרנו בשיח מכבד. הנה לפנינו הוכחה כפולה בפניהם של השמרנים, שאפשר לדבר במקום להרביץ.
קלקל מעט את השורה וויל סמית בטקס חלוקת פרסי האוסקר, שם מנחה הערב זרק בדיחה לא מוצלחת לכיוון אשתו של סמית, ג'יידה. במקום להזמין את שניהם למעגל הקשבה ולהכיל את כאבו של הזולת בשיחה מפייסת, בחר סמית לתבוע את עלבונה של אהובתו ולהכות את כריס רוק בפניו באקט אלים ופרימיטיבי.
עטור זעם קדוש חזר והתיישב סמית במושבו, וכשאגלי טסטוסטרון מעטרים את מצחו סינן מבין שפתיים חשוקות אל יריבו המובס: "הוצא את שמה של אשתי מפיך המטונף".
אין זה משנה אם האירוע היה מבוים, וגם לא אם וויל סמית נהג כשורה או חלילה עבר על חוקי הפורמט. דבר אחד בטוח: לאחר שנעשה המעשה, כל גבר באולם רצה להיות וויל סמית, וכל אישה בעולם ביקשה להיות ג'יידה.
עבורי כשמרן אין כאן דיסוננס. תמיד האשימו אותי שאני כוחני ודוגל באלימות, ואין להתפלא כשטיפוס כמוני מצדד באופן נלהב באדם חשוך, שבשנייה אחת משליך לפח את ערכי הסובלנות שאותם למדנו. ליבי רק יוצא אל הגברים הטובים שישבו באולם, אלה שנתפסו לא מוכנים, שעל אף שנים של חינוך להידברות, כל מה שחשבו עליו למראה החבטה היה "יא אללה, איזה גבר".
יש בפי בשורה אל הגבר החדש, המתוקן - אל ייאוש. לא צריך להכות איש כדי להיות וויל סמית, רק להיות מיושן. בכל מקום שבו תצטרך להכריע אם להתייחס לאהובתך כאל פרח נדיר וביישן או כאל אישה חזקה ועצמאית - זכור את וויל. חבק את האינסטינקט, חבק אותו חזק. הדרך לוויל לא קצרה אך היעד ראוי לגמרי, ובתור צעד ראשון - פתח לה את הדלת.
מגוחך? אולי, אבל לא הבטחתי שהדרך להיות וויל סמית תהיה קלה. כן חביבי, תן חצי קפיצה מגושמת ופתח לה את הדלת כדי שתיכנס ראשונה. אחר כך החמא למראה החיצוני שלה, ואל תחשוש מהאופן שבו היא תפרש את החנופה. "נעליים חדשות? מהמם!", ולשאלה "מה שלומך?" יש להצמיד לנצח חקירה משלימה: "תגידי, רזית?"
דומני שבבואנו לנפץ את תקרת הזכוכית שוב החלפנו בין הבעיה לפתרון. האם נשמח לראות את סמית בשבתו כגבר סובלני, המכיל את עלבונה של זוגתו? אנחנו באמת רוצים שג'יידה תסתדר לבד?
בראותי אישה מחליפה צמיג בצד הדרך, אני רואה דבר אחד: אובדן דרך טוטלי של תרבות המערב. כדי למנוע תועבה כזאת מלקרות, התחל בזה שאתה הנהג. תמיד. "מאמי, להחליף אותך? אתה לא עייף?", לא. אף פעם לא. ובנוגע למריבות זוגיות: אתה תמיד צודק, תזכור שארנון אמר לך את זה פעם, אבל חשוב מכך - בזאת עליך להסתפק.
לעולם, אבל לעולם, אל תעמת את אהובתך עם המילים "אבל אמרת", ובלהט הוויכוח זכור: האמת משעממת והצדק מיותר. משימתך היא לסיים את המריבה כשאהובתך מפויסת והיא כולה ג'יידה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו