האובססיה לגינוי היא גול עצמי

הספורט החדש של כדורגלני ארצנו, הכושלים באופן קבוע במשימתם להעפיל לאחת מתחרויות הכדורגל הבינלאומיות החשובות בעולם, הוא לחפש את הגינוי, ובעיקר למדוד את עוצמת הגינוי. במדינות שכושלות בכדורגל אבל טובות במלחמות, אלו הענפים החלופיים.

ערן זהבי, שהיה קפטן הנבחרת עד שזרק את סרט הקפטן שלו בהפגנתיות באחד המשחקים, התעקש בשבוע החולף לשמוע את הגינוי הרשמי של שחקני הנבחרת הערבים, בעקבות שרשרת אירועי הטרור. זהבי, ממקום חופשתו בדובאי, יצר מהומה בנבחרת שחלשה בכדורגל אבל טובה בייצור סנסציות, לאחר שהשחקנים הערבים הנמנים עם הסגל הבהירו שהם אולי לא ממהרים לגנות (למי באמת אכפת? הרי הם בכלל לא נמצאים בתפקיד שמחייב אותם להשמיע גינויים) - אבל את הנאמנות שלהם, ובצדק, אינם צריכים להוכיח דווקא למר זהבי; בעיקר בשעה שהם, לפחות, הופיעו למשחקי הידידות השבוע, ושאחד מהם, מואנס דאבור, אף כבש שני שערים, למרות שריקות בוז צורמות מצד אוהדים רבים כלפיו.

זהו עידן חדש בכדורגל הישראלי, שבו מספרם של הכדורגלנים הערבים אזרחי ישראל נמצא בצמיחה מתמדת. הם הולכים ותופסים את מקומם השווה בין שווים בנבחרות שונות, וסביר להניח שבתוך עשור מחצית מהנבחרת תהיה מורכבת מערבים מוסלמים ונוצרים, ומחציתה השנייה מיהודים. כל מי שעיניו בראשו יכול לראות זאת. אם בעבר שחקנים ערבים היו מצרך נדיר בנבחרות הלאומיות, ובדרך כלל שיחק  בהרכב הראשון ערבי אחד או שניים, עתה כבר ברור שהכדורגל הישראלי לא יכול להסתדר בלעדיהם, בדיוק כפי שחלקים אחרים בחברה הישראלית לא יכולים להסתדר בלי המגזר הערבי.

אבל לזהבי היה חשוב הגינוי. הציניקנים יגידו שזהבי שוב חיפש יחסי ציבור על חשבון הנבחרת, בשעה שהרגיש שאור הזרקורים מופנה לכיוונו של דאבור, שמאותת לקראת מלכות השערים הלאומית, תואר שזהבי הקדיש לו זמן ומאמץ. אם זהבי היה חושב לרגע לפני שהוא מגיב, הוא היה מבין שדווקא בקשת הגינוי היא זו שהעירה שדים שאינם קיימים בכדורגל הישראלי. אף שנדמה שהגזענות מאפיינת חלק מהקהלים בליגת העל - הכדורגל עצמו, כענף, תמיד היה פורץ דרך, באופן שבו אִפשר למיעוטים לפרוח בתוכו בצורה שלא אפיינה סקטורים אחרים בחברה. הגזענות מיעטה לזלוג למגרשים עצמם, והכדורגל המשיך לשדר דו־קיום גם בעיתות הכי קשות.

הניסיון של זהבי להתעקש על השד הפוליטי הוא קוריוז אינסטגרמי שיצא משליטה. זהבי הוא לא קופי ענאן, והכדורגלנים הערבים בנבחרת לא הגיעו לשדה בוקר מדובאי או ממרוקו. מדובר באזרחים שכל ייעודם בחיים הוא לשחק כדורגל. הגינוי של מי מהם לא ממש חשוב, ולא תורם שום דבר לשיח. זהבי לא נמצא במקום שמקנה לו זכות לדרוש גינוי, והשחקנים הערבים רשאים לגנות או לא. זה לא תפקידם, ואיש לא מצפה שזה יהיה תפקידם. אנחנו מבקשים מהם דברים הרבה יותר ריאליים משלום או מהפסקת הטרור - שעוד בימי חיינו נזכה לראותם בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל, או לפחות באליפות אירופה.