מי לא אוהב שעשועוני טריוויה בטלוויזיה? קליל ומבדר אחרי יום עבודה מתיש, וגם תמיד לומדים משהו חדש. "המרדף", אולי התוכנית הפופולרית בז'אנר הזה, נפלה בתחילת השבוע בפח, עשתה טעות רצינית – ועל הדרך גם פגעה בלא מעט יהודים.
באחד משלבי התוכנית, כשמגיעים לשלב ה"ראש בראש" מול כוכב התוכנית והצ'ייסר, איתי הרמן, הוצגה שאלה למתמודד שחשפה בורות אצל כותבי השאלות. השאלה הייתה: "איזה מן הזרמים ביהדות הכי נאמן להלכה?" כשהתשובות האפשריות היו אורתודוקסים, קונסרבטיבים או רפורמים.
לכאורה תגידו, התשובה מתבקשת. המנחה, לוסי איוב, חצי בצחוק-חצי ברצינות, הגדילה לעשות כשנפלה קורבן לתעמולה שמקדמים רבים בעולם האורתודוקסי והציעה בבדיחה לא מוצלחת שהזרם הרפורמי והקונסרבטיבי "שכחו מה זה אומר להיות יהודי". ובכל זאת, בטענה שהיהדות הרפורמית פחות "נאמנה" להלכה יש ממש, שכן אי המחויבות להלכה היא אחד מעקרונות הזרם הזה, שבו מאמינים, דרך אגב, רוב אחינו היקרים יהודי העולם. אך האם הדבר נכון גם לגבי היהדות הקונסרבטיבית?
התורה, בהתייחסותה למצוות, מצווה אותנו "וחי בהם". לדעת כלל אנשי הרוח היהודים בהיסטוריה, המצוות נועדו בין השאר לקרב אותנו לה', ולאפשר את קיומה התקין והמוצלח של החברה היהודית, גם נוכח כל הטלטלות ההיסטוריות שעברנו כעם. תרצו או לא, במרוצת הדורות התפתחה והותאמה ההלכה כל העת תוך התחשבות באתגרי המציאות המשתנה ואימוץ חידושים שונים בהתאם אליה. המעבר מחיים בארץ ישראל לחיים בגלות, התפתחות מעמד האישה כפי שעוד אדגים, שינויים בהבנת המוסר והתפתחות המדע - בכל ההיבטים האלה עברה היהדות זעזועים ושינויים. לצד זאת, ההלכה תמיד הייתה ועודנה מערכת חוקית מחייבת, אך בה בעת גם דינמית.
לבישת לבוש שחור וכובע מזנבות שועלים הם אינם סימן לדבקות הלכתית, וכך גם השארת המשימה של ההגנה על מדינת היהודים לאחרים או הדרך הפרובלמטית שבה מתייחסים לבעלי חיים במשחטות כשרות. ואמנם, יש כאלה בתוך הזרם האורתודוקסי המבקשים להיות נאמנים לרוח המסורתית של ההלכה המתחדשת. אך בין אם על רקע הקהל ההולך ומשכיל, ובין אם מפני החשש מזרמי היהדות השונים, הפלח הדומיננטי של האורתודוקסיה כיום – זה החרדי - הקפיא ו"איבן" את התהליך ההלכתי לנצח נצחים.
קחו לדוגמה את פסח הממשמש ובא. בפירושה הקונסרבטיבי מתירה ההלכה אכילת קטניות במהלך החג לכל היהודים, אשכנזים וספרדים כאחד. הרי אפילו פוסקים אורתודוקסיים לא מוצאים צידוק לשמירה על מנהג זה. האם יש הווא אמינא שהיהודים הספרדים אוכלים חמץ בפסח? בוודאי שלא. ולכן החומרה הזו היא שמרנות בשם השמרנות, ואין לה קשר להלכה.
אותם מחמירים ממש ודאי מצדדים בחרם דרבנו גרשום, פסיקה חדשנית לתקופתה שהעלתה את מעמד האישה והוציאה את הביגמיה מכללי המשחק היהודיים. אך את האומץ לפסוק כיום מתוך אותה ראייה של טובת הציבור ומתוך שמירה על היסודות ההלכתיים, הם רואים כאיום של ממש על עתיד היהדות.
הנה, ממש עתה עם עליית יהודי אוקראינה, במקום לשבת על המדוכה ולגבש פתרון הלכתי וגיורים מקילים ל"זרע ישראל", קריטריון הלכתי מוכר ובעל משקל, נבחרה הדרך הקלה והנוחה: לא לעשות כלום. או כפי שהחת"ם סופר, ממנסחי האידאולוגיה של הציבור החרדי ניסח זאת: "חדש אסור מן התורה". ובכן, כמו שהדגמתי, ההיסטוריה וההלכה אומרות קצת אחרת.
ולכן היהדות הקונסרבטיבית, או המסורתית כפי שהיא מכונה מחוץ לארה"ב, מתקרבת הרבה יותר לרוח ולהבנה של משמעות ההלכה לאורך מאות השנים. אז בפעם הבאה כששואלים אתכם "מי הכי נאמן להלכה", תחשבו פעמיים. אולי התשובה לא כזאת מובנת מאליה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו