אמש בלוד, כולנו הופקרנו

תושבי לוד הופקרו השבוע על ידי המדינה והמשטרה באופן מוחלט. הזעקות של הנשים והגברים שגרים שם, בשכונת רמת אשכול, נווה נוף ואחרות, לא יוצאות לי מהראש. במשך שעות התחננו התושבים למשטרה שתבוא, שתציל, שתעצור את הפורעים הערבים שצובאים להם על הבתים, וכלום. הם נעלו את הדלתות, הגיפו תריסים, התחבאו בבתים, כשבחוץ רעולי פנים ערבים דופקים על הדלתות, מאיימים לשלוף אותם מהבית ולעשות בהם שפטים.

כמו בסיוטים הכי גדולים מהפוגרומים טרום המדינה, כך גם היום. הגברים נאלצו לעזוב את משפחותיהם ולהדוף את הפורעים, ששרפו מכוניות, כיתות, בתי כנסת, ירו זיקוקים בכינון ישיר ויידו בקבוקי תבערה וסלעים. מאות פורעים ערבים, מול מעט יהודים, משפחות, שהופקרו לבדם בחזית, חזית שהיא לב גוש דן. מעט החמושים ביהודי לוד נאלצו להגן על חייהם וחיי משפחותיהם, מול מאות הפורעים תאבי הדם וההרס. כשאין משטרה, איזו עוד ברירה נותרה להם?

וכך הם עשו, הגיבורים. יצאו החוצה, חשופים, ללא קסדה או שכפ"צ, כדי להדוף את הפורעים ולהציל את הבית. הם נאלצו לירות כדי להרחיק את ההמון, כהגנה עצמית, ירי שממנו נפגע אחד התוקפים ומת מפצעיו. בכל מדינה חפצת חיים וצדק הם היו צריכים לקבל צל"ש עבור גבורה אזרחית, בעוד המשטרה היתה צריכה לבצע בדק בית עמוק. לא כך הדבר במדינת ישראל. יום למחרת כבר הגיעו שוטרים לבתיהם של הבחורים המצוינים האלה, שמיותר לציין שאין להם בדל של עבר פלילי, ומול משפחותיהם ההמומות עצרו אותם והובילו אותם חפויי ראש לניידת. אותה משטרה שהפקירה, אותם מפקדים שלא היו שם להגן עליהם, ידעו יופי להתייצב ולהוביל אותם למעצר. כמו שעון.

אותה משטרה שהפקירה אותם במשך שעות והעמידה אותם במצב הנורא הזה, עכשיו פועלת בשיא המרץ והיעילות כדי להאשים אותם ברצח, לא פחות. היא ביקשה השבוע מבית המשפט להאריך את מעצרם של שלושת החשודים בעשרה ימים. למה? כובע. כי אפשר. במקום לפעול מול הטורפים הפראיים, היא תפסה את הטרף הקל. את הקורבן, האזרחים שומרי החוק והסדר, הממושמעים, את מי שנאלצו להגיב במקום המשטרה שלא הגיעה לסייע להם, למרות תחינותיהם. דווקא עליהם מתנפלים בכירי המשטרה. כי הם קלים להשגה, אפשר לסמן איקס מהיר, הם בהישג יד. ולעזאזל הצדק, לעזאזל האומה, לעזאזל החיים.

חיינו הם הפקר, הפקרות פיזית והפקרות של אי־צדק, ופשוט אין מי שיהפוך את השולחן. לא השר לביטחון הפנים, לא ראש הממשלה, לא מפקדי המשטרה, לא הפרקליטות, לא השופטים. הופקרנו, גם בשטח וגם במערכות החוק והצדק, שכרגע טוחנות את הקורבן. הופקרנו על ידי כל מי שהיה מופקד על ביטחוננו והגנתנו.

היו חזקים, אנשי לוד האמיצים. העם לא הפקיר ולא יפקיר אתכם.