אם רק נפסיק לפחד מהעלאת מסים

מסים נתפסים אצל חלקנו כרע הכרחי. יש גם פוזה ידועה של בוז למיסוי, וטענה שבישראל הוא מוגזם. מצד שני עולה קולם של עשירי העולם, וגם מיליונרים מהיי־טק בישראל, שקוראים להעלות מסים על הון והכנסה. כך, טוענים וורן באפט ואחרים, יוכלו להחזיר משהו לחברה שתמכה ביזמות הכלכלית שלהם.

דו"ח הכנסות המדינה ממסים לשנים 2019-2020, שפורסם בחודש שעבר, הוא הזדמנות מצוינת להפריד בין אמת לבדיה. בשורה התחתונה: ישראל נמצאת במקום ה־28 מבין 38 מדינות ה־OECD בשיעור המס מסך התוצר. את הטבלה נועלות לצידנו מדינות רעועות כמו קולומביה ומקסיקו. אור לגויים...

המגמה ברורה: מאז 1995 חלה ירידה תלולה בשיעור המס בישראל, לעומת עלייה במדינות המפותחות. הרכב המיסוי הישראלי הוא ייחודי. הרבה פחות מסי חברות, והרבה יותר מע"מ. המשמעות? העשירים הישראלים נהנים ממיסוי נמוך במיוחד, בעוד אלו שאין להם משלמים חלק נכבד מהכנסתם על המע"מ האחיד. במודל הישראלי העניים מסבסדים את העשירים, ולא דיברנו על ההיעדר המוחלט של מס ירושה, שנהוג אפילו בארה"ב.

השאלה אם למסות באופן אחיד או לפי העושר והיכולת, נדונה כבר בגמרא. מסכת בבא בתרא אומרת: "תנו רבנן, כופין אותו לעשות לעיר דלתים ובריח וכו', בעא מיניה רבי אלעזר מרבי יוחנן כשהן גובין לפי נפשות גובין, או דילמא לפי שבח ממון גובין, אמר ליה לפי ממון גובין". להלכה, נפסקת השיטה של מיסוי לפי האמצעים ולא כמס גולגולת.

מסים תמיד היו נושא פוליטי רגיש, עוד מאז ימי "Read my lips" של ג'ורג' בוש האב, שהבטיח, ניצח ו... העלה מסים. הוויכוח הפוליטי הלוהט לא שכך מאז. הפוליטיקאים הישראלים העתיקו את השיח האמריקני, ומבטיחים לא להעלות מסים. כדי לעקוף את ההבטחות הללו הם מעמיקים את המסים העקיפים, שפוגעים במיוחד בעניים: המע"מ, מסי הרכישה, מס הבלו על הדלק, מיסוי על חד־פעמי.

כששאלו את ראש ממשלת נורבגיה לשעבר, יאנס סטולסנברג, בזכות מה זכה בבחירות, השיב: "בזכות ההבטחה שלנו לא להוריד מסים. המצביעים ידעו היטב שהפחתת מסים פירושה קיצוץ ברמת שירותי הרווחה". נורבגיה, כמו מדינות סקנדינביות אחרות, נמצאת במקומות הגבוהים ביותר בשגשוג הכלכלי והחברתי, ברמות פשיעה נמוכות וברמות אמון חברתי גבוהות במיוחד.

הפוליטיקאים הישראלים בוחרים את הגישה האמריקנית, שהביאה את הכלכלה הגדולה בעולם לברבריות של נגישות מוגבלת מאוד לשירותי רפואה, למשל. אבל העלאת מסים היא לא רק רצויה כדי להרחיב את השירותים החברתיים, אלא גם זוכה לתמיכה ציבורית. בסקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, רופאים לזכויות אדם וארגון ה־OECD, עלה שרוב גדול של ישראלים תומך בהעלאת מסים כדי להרחיב את שירותי החינוך והבריאות ולצמצם פערים.

הנתונים הרשמיים ביחס למיסוי שלנו יכולים להזכיר שיש דרך אחרת. באופן נבון וממוקד, צריכים המסים על הון, על חברות ועל המאיון העליון לעלות, לטובת עלייה בהשקעה בתשתיות תחבורה, חינוך ורווחה, בדרך לחברה יותר דמוקרטית עם פחות פערים.