באוגוסט 2012, ובתגובה לטענות שעלול להיות שימוש בנשק כימי במלחמה בסוריה, הצהיר אובאמה כי "כל תזוזה של נשק כימי היא חצייה של קו אדום, ועשויה להשפיע על התגובה האמריקנית". כחודשיים לאחר מכן, כבר הגיעו עדויות על שימוש בנשק כימי. באוגוסט 2013 נהרגו יותר מ־1,400 איש בהתקפה כימית בעוט'ה, אבל תגובה צבאית אמריקנית - לא הגיעה. אובאמה הסתפק בעסקה לפירוז סוריה מנשק כימי, שלפיה היא תחתום על האמנה למניעת הפצת נשק כימי, ותעביר את כל הנשק שברשותה לידי רוסיה. במקביל, הוא אפשר לרוסיה ולאיראן להתבצר באזור ולבצר מחדש את משטרו של אסד (זה לא הצליח, כמובן).
הרבה הסברים פוליטיים ניתנו למחדל. הסמיכות לבחירות לנשיאות ארה"ב, כמו גם הרתיעה מן המצב המלחמתי שכבר היה בעיראק ובאפגניסטן. אבל מה שלא הובלט מספיק הוא שבאותה תקופה, ואולי אף בחסות אותה מלחמה, החלה ארה"ב לפעול לקידום הסכם גרעין עם איראן.
כבר ב־2012 ניהל ממשל אובאמה מגעים חשאיים עם איראן מאחורי גבה של אירופה, והביע נכונות להכרה בזכותה של איראן להעשיר אורניום ולהסרת כל העיצומים הכלכליים. הוויתורים הללו סללו את הדרך לשאר ההבנות בהסכם, שנחתם ואושר בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם (2231). על הקשר שבין ההסכם מכאן למלחמה האחרת משם, רמז אובאמה בדצמבר 2015, ואמר כי "כיבד את הנכסים של איראן בסוריה". העיתונאי ג'יי סלומון מה"וול־סטריט ג'ורנל" חשף מאוחר יותר כי בהחלטת אובאמה לא לתקוף בסוריה היה מרכיב איראני.
עשור אחר כך - אנו ניצבים בפני תרחיש דומה. מחד, הנשיא ביידן והמערב גיבשו שורת סנקציות משמעותיות נגד רוסיה. מאידך, החלטה משמעותית לא פחות שנתקבלה היא לא לשלוח חיילים למלחמה. וכן, חרף העיצומים הכלכליים הכבדים שהוטלו על רוסיה, מתברר שדווקא הבנקים הקשורים בסחר האנרגיה הוחרגו מהם. גם כאן ניתן לספק הסברים פוליטיים שונים לאי־הליכה "עד הסוף". אבל אם מכניסים למשוואה גם את המו"מ הקדחתני המתנהל על החזרה להסכם הגרעין בימים אלו, עולות שאלות נוספות. האם הדבר קשר ברצון לשמור על רוסיה כמתווכת במו"מ עם איראן? האם איראן מצידה מנצלת את הלהיטות האמריקנית לשוב להסכם כדי לצמצם את הפגיעה הכלכלית ברוסיה? באופן מפורש יותר נאמר בסוף השבוע כי רוסיה דרשה התחייבות מארה"ב, שלפיה הסנקציות שהוטלו עליה בעקבות הפלישה לאוקראינה לא תפגענה בשיתוף הפעולה הכלכלי שלה עם איראן, במסגרת החזרה להסכם הגרעין.
באופן אבסורדי, ואף מסוכן, המלחמה וההסכם דרים בכפיפה אחת. המלחמה מאפילה על החזרה המסוכנת להסכם ולמחדליו, ו"ההישג" של הסכם לעומת מלחמה מספק אשליה של ניצחון הדיפלומטיה, שהמערב חפץ בה כל כך כעת. כך, בעוד ארה"ב ואירופה נלחמות בפומבי בהפרת הסדר העולמי, הן מסתירות את האינטרסים שעליהם הן שומרות מול איראן ורוסיה באותה מלחמה. בד בבד, הן מייצרות באופן טרגי את התשתית להתרחשותה של המלחמה העולמית הבאה, שעלולה להיות כבר גרעינית ומול אויב חדש/ישן: איראן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו