הלאומיות, התרבות והמסורת - הדגלים של פוטין

המשבר הנוכחי באוקראינה מעלה שאלות בדבר מניעיו ומטרותיו של הנשיא פוטין. ניתן לעמוד על מטרותיו, אך קשה להעריך אם ישאף ויצליח להשיג אותן במלואן. אולם תחילה, חשוב להכיר ולהבין את הרקע ההיסטורי של היחסים בין רוסיה לאוקראינה.

העימות החל ב-2004, בעקבות עליית שלטון פרו-מערבי לאחר "המהפכה הכתומה". לאחר עשור נוסף של אי-יציבות פוליטית ופניית אוקראינה לרוסיה לקבלת סיוע כלכלי, הובילה הפיכה נגד ראש הממשלה יאנוקוביץ' למשבר ולסיפוח חצי האי קרים. במשך מאות שנים היתה אוקראינה חלק מהאימפריה הרוסית, ובין השנים 1919 עד 1991 היתה "הרפובליקה הסובייטית האוקראינית" מרכיב מרכזי בבריה"מ. מדובר במדינה עשירה באוצרות טבע ובעלת קרקע פורייה שמהווה את אסם התבואה האזורי, אולם רובו של העם האוקראיני אינו שוכח את הרעב אשר המיט עליו סטאלין, ואשר גרם למותם של מיליונים.

לאחר נפילת בריה"מ, הוסכם בין המעצמות כי הנשק הגרעיני המוצב על אדמת אוקראינה יועבר לרוסיה, וכי יחד עם ארה"ב ובריטניה היא תהיה ערבה לשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה. התחייבות זו, כידוע, לא מומשה במשבר קרים.

ההתנגדות של רוסיה ומנהיגיה למערב מונעת על ידי שני גורמים עיקריים. הראשון נעוץ באידיאולוגיה ובתחושת הלאומיות. המסורת, הדת והתרבות נתפסות בעיני הרוסים כנעלות על אלה של המערב. בנאומו בשנה השנייה שלאחר בחירתו אמר פוטין כי על רוסיה לבסס את עתידה על ההיסטוריה ועל המסורת שלה, ולהימנע מאימוץ ערכים מערביים. ההנהגה ומרבית האוכלוסייה מאמינות כי מדינות מערביות לעולם לא יכירו ברוסיה כשווה להן, וכי המערב שואף לנגוס ולפגוע באינטרסים רוסיים. כך, למשל, בתקופת סיפוח קרים כתב אלכסנדר דוגין, תיאורטיקן ויועץ אסטרטגי של פוטין, כי האיום העיקרי על רוסיה הוא דמוקרטיות ליברליות, וכי הקשר האידיאולוגי של המעצמה הרוסית הוא עם אסיה, ולא עם המערב.

הגורם השני הוא התפשטות האיחוד האירופי וברית נאט"ו מזרחה. על אף הבטחת ארה"ב לנשיא גורבצ'וב שהדבר לא יקרה, צורפו ב-1999 צ'כיה, פולין והונגריה לנאט"ו, וב-2004 גם בולגריה, אסטוניה, לטביה, ליטא, רומניה, סלובקיה וסלובניה. המערב לא שעה לאזהרות ולאיומים של פוטין כי יתנגד להתפשטות מזרחה ולפגיעה ב"אזור הביטחון" בין רוסיה לנאט"ו. באוקטובר 2014 כתב ג'ון מירשהיימר (חוקר יחסים בינלאומיים) כי הניסיון של המערב להעביר את אוקראינה להשפעתו היה הסיבה העיקרית למשבר חצי האי קרים.

כפי שאירע בקרים, ייתכן כי גם במשבר הנוכחי לסנקציות הכלכליות לא תהיה השפעה רבה על החלטותיו של פוטין. ההיסטוריה מלמדת כי מדינות מוכנות לספוג עונשים כלכליים כבדים במטרה להגן על האינטרסים האסטרטגיים שלהן (מירשהיימר, 2014).

אנה גייפמן היא מרצה במחלקה למדעי המדינה, אונ' בר-אילן; יוסי טון הוא דוקטורנט למדעי המדינה