הקורבנות השקופים באתרי הבנייה

תאונות העבודה ממשיכות לגבות את חייהם של פועלים ועובדים - והעולם כמנהגו נוהג. נראה שאין כל ביקורת או רגולציה שיכולות למנוע את המשך קיפוח חייהם של הפועלים, בעיקר פועלים פלשתינים, שהם השקופים שאף אחד לא מרגיש בהם. מתחילת השנה נהרגו כבר עשרה עובדים. האחרונים שבהם, השבוע, באתר בנייה בתל אביב, היו שני פלשתינים מירושלים, ומעבר לכותרות ולדיווחים באותו יום - כמעט לא היה זכר לסיפור.

משפחות הקורבנות לא יכולות להוביל מאבק כלשהו. הן שולחות את יקיריהן לעבוד ולהתפרנס על מנת לקבל שכר יותר גבוה מזה שיוכלו להרוויח ברשות, אולם חוסר הרגישות של היזמים ושל קבלני הביצוע, וחוסר היחס של המדינה והרשויות כלפיהם, זועקים לשמיים. הם יוצאים בכל בוקר לעבודה בתקווה שירווחו את פרנסתם בכבוד, ובמותם משאירים אחריהם משפחות הרוסות, ללא מפרנס ועם פצע שלא מגליד לעולם.

הנתונים מחמירים משנה לשנה. בשנת 2020, שנת קורונה עם סגרים והקפאת עבודה בהרבה מאוד פרויקטים, נהרגו 58 עובדים, ובשנת 2021 נהרגו 69 עובדים. הרשויות חייבות לפעול באופן דחוף, ולא להסתפק בדיון בכנסת או באכיפה באתרי בנייה, בעיקר במרכז הארץ. נדרשים עבודה יסודית ושינוי חקיקה על מנת להתמודד ולהיאבק בתופעה, שרק הולכת וגוברת.

נכון, כבר אין ארגונים חזקים הנאבקים על זכויות העובדים, וההסתדרות מייצגת בעיקר ועדי עובדים חזקים. לכן נדרשת כאן מעורבות המדינה - ועכשיו.

הרוב המכריע של עובדי הכפיים, בתעשייה ובבנייה, מתחילים לעבוד כפועלים פשוטים בגיל צעיר מאוד, ללא כל הכשרה וללא כל מודעות לנושא הבטיחות, מה גם כאשר כעובדים צעירים הם מוכנים לקחת על עצמם סיכונים מיותרים. אותם סיכונים הופכים לתרבות ולתורת העבודה שלהם, אם זה בעבודה לגובה בתחום הבנייה ואם זה בעבודות אחרות. מכאן נדרשת החלטה מיידית שאסור לקלוט אף עובד בתחום הבנייה בלי הכשרה, הכוללת לימודים עיוניים ועבודה מעשית.

לעובדים השקופים בענפי הבנייה יש משפחות, ילדים ובנות זוג, וכולם ללא יוצא מן הכלל מגיעים מרקע סוציו־אקונומי קשה, ועובדים על פי שכר יומי ולא חודשי, וללא כל תנאים סוציאליים - מה שגורם להם לרצות לעבוד יותר ימים ושעות על מנת להביא הכנסה גבוהה יותר. אך עד כה כבר נהרגו יותר מ־140 עובדים בשנתיים וחצי האחרונות. ספק אם יש יזם או קבלן אחד שמלווה את משפחותיהם או תומך בהן בהתמודדות הקשה שלהן אחרי האסון הכבד שחוו. המדינה חייבת לקחת את הטיפול בנושא לידיה, לפקח ולאכוף הרבה יותר מכפי שהיא עושה היום, ורק כך - אולי יתחיל מספר האסונות לרדת.