תם עידן ההכלה

חמאס וארגוני הטרור ברצועת-עזה מנסים לייצר בחודש האחרון משוואה חדשה שבה יוכלו לקשר בין עזה לירושלים באמצעות תגובות לפעולות ישראליות נגד התפרעויות וטרור באזור. כך שואף חמאס להכתיב את המצב הביטחוני בירושלים. הסיבה העיקרית לכך היא רצונה, כתנועה אסלאמית, להוות מגן המוסלמים הפלסטינים לא רק בעזה, ולגרוף אהדה ותמיכה פוליטית ברחוב המזרח-ירושלמי וביהודה-ושומרון, על חשבון הפתח' והרשות הפלסטינית.

לפני כשבועיים שוגרו לעבר ישראל כ-36 רקטות על-ידי ארגוני הטרור מעזה, בשל מה שחמאס כינתה "המערכה עם הכיבוש הציוני [...] על מסגד אל-אקצא", שכללה התנגדות לפינוי ערבים מבתים בשייח ג'ראח, התפרעויות בשער שכם בשל הצבת מחסומים, והתפרעויות במתחם הר-הבית. חרף המלצות הדרג הצבאי לפעולה צבאית תקיפה, בחרה הממשלה לנסות להשקיט את גזרת הדרום, ולא לבחור בתגובה צבאית משמעותית. צה"ל הגיב בירי מטנק נגד עמדת חמאס, וכשהשיגורים לא פסקו, הגיב גם בתגובה ממוקדת ורפה נגד תשתיות תת-קרקעיות ומשגרי ירי תלול מסלול. עוד לפני כן, בערב יום העצמאות (16.4.21) ושלושה ימים לאחר מכן, שוגרו לעבר ישראל רקטות, וגם באירועים אלה, הגיבה ישראל במתינות יחסית.

הניסיון של הממשלה להכיל את האירועים בעזה משול היה לחבישת פלסטר על שבר. כך לא מחזירים הרתעה שנשחקה לחלוטין. כשרף התגובות מהצד הישראלי לא עולה ביחס לתוקפנות הגוברת של חמאס, אזי רף היוזמה והתעוזה של חמאס עולה בהתאמה. ואמנם, אתמול חמאס הרשתה לעצמה להציב זמן-יעד לישראל ולאיים עליה כי אם לא ייסוגו כוחות הביטחון מזירות ההתפרעויות והטרור בירושלים, ישוגרו רקטות לעבר ישראל. איימה ומימשה.

הפעם בחרה ישראל להגיב בעוצמה יחסית, תוך מוכנות לסבב צבאי קצר של כמה ימים. אולם, פורסם כי ההחלטה לא כוללת אפשרות שימוש בכוחות קרקע. גם אם נניח לשאלה האם נכון בעת הזו להשתמש בכוחות קרקע ולהפוך את הסבב הקצר למבצע צבאי או מלחמה, עצם פרסום ההחלטה לא להשתמש בכוחות קרקע היא טעות אסטרטגית. יש להטמיע בתודעה של חמאס וארגוני הטרור כי ישראל תעשה כל שביכולתה על-מנת לפגוע בהם, דבר שיחזק את ההרתעה ואת החששות של ארגוני הטרור.

מטרת הסבב הצבאי הנוכחי, כפי שעולה מן הדיווחים וההתבטאויות הרשמיות של קברניטי המדינה, היא לחזק את ההרתעה של ישראל למול חמאס, ולמנוע את המשוואה החדשה שחמאס מנסה לייצר בנושא ירושלים. אך לא די לחזק את ההרתעה, אלא לעשות כן לטווח ארוך. לכן, רצוי שיהיה זה סבב מהיר ועוצמתי, של לא יותר מיומיים-שלושה. סבב כזה חייב לכלול רף גבוה של תקיפות כבר למן ההתחלה, כולל חיסול בכירים ופגיעה במגדלים באזורים המבוססים בעזה, המזוהים עם בכירי חמאס.

במבצעים ובסבבים הצבאיים בשנים האחרונות הוכח כי שני יעדים אלה מהווים את "מרכז הכובד" העיקרי של האויב, כשמדובר בתקיפות מן האוויר. פגיעה מהירה וקשה בהם תרתיע בסבירות גבוהה את חמאס וארגוני הטרור, ועשויה לקצר באופן משמעותי את זמן הלחימה. טוב תעשה ישראל אם לא תיאות לדרישות של ארגוני הטרור לרגיעה, אם אלה תגענה בשלב מוקדם מדי של הלחימה.

לצד הלחימה עצמה, על ישראל להציב בראש סדרי העדיפויות את תחזוק היחסים הרשמיים עם איחוד-האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו, ואת היחסים הלא-רשמיים עם סעודיה. הזירה התקשורתית חשובה לא פחות מהלחימה בשטח. מאמצים אלה צריכים להתבטא בדיפלומטיה ציבורית וחשאית מצד המדינה, קרי בהופעות והתבטאויות ציבוריות של ראש הממשלה ושר הביטחון ובמפגשים של שגרירי המדינות ופקידי משרדי חוץ, שבהן הם מסבירים את מהלכיה של ישראל, ואת השימוש של חמאס ויתר הארגונים בטרור מעזה, ובהסתה שלהם להתססה במקומות הקדושים בירושלים.
כמו כן צריכה להתקיים תקשורת רציפה ועדכנית מול ממשל ביידן - שלא צפוי להעניק תמיכה ולגיטימציה רחבות כפי שנעשה בזמן ממשל טראמפ – על-מנת לשכנעו בדבר צדקתה של ישראל.