אסתר פולארד ז"ל: צבא של אישה אחת

במשך שנים ארוכות היה שמו של יהונתן פולארד שגור בפי כל נער ונערה בישראל. הציבור אימץ בחום את פולארד, וליווה אותו בתפילות ובמאמצים לשחרורו מהכלא האמריקני. אך לא תמיד היה כך הדבר: בשנים הראשונות לפרשה, רובה המכריע של החברה הישראלית התנער ממנו. השבר הדיפלומטי חסר התקדים שנפער, והניסיונות להנמיך בכל מחיר את הלהבות מול הממשל בוושינגטון, גרמו לראשי הממשל ולקהילת המודיעין להסתייג מהמרגל שאותו הפעילו. למעט ניסיונות פרטניים של חברות כנסת כעדנה סולודר וגאולה כהן, שמרגע מעצרו פעלו מטעם עצמן - הופקר יהונתן פולארד לגורלו במשך שנים ארוכות.

גם מאשתו באותם ימים התגרש פולארד לאחר שסיימה את ריצוי עונשה בכלא האמריקני. לכאורה, היה אמור לשקוע בתהום השכחה כמו אסירים רבים בכלא האמריקני, אבל בשלב זה הפציעה בחייו אישה שהביאה לשינוי דרמטי ביחסם של ממשלות ישראל ושל הציבור בישראל כלפיו. איילין זייץ, לימים אסתר פולארד, רעייתו, שלקחה על כתפיה הצנומות את משימת חייה לשחרור בעלה, שנידון למאסר עולם.

תחילת היכרותם של אסתר ויהונתן החלה בשרשרת התכתבויות ארוכה. בשנת 1993 נישאו השניים, כאשר אסתר מודעת לעובדה שדנה עצמה לחיי נישואים מאתגרים, בשעה ששאלת שחרורו, אם בכלל, של בעלה המיועד לוטה בערפל סמיך. מאותה העת שלקחה על עצמה את משימת חייה, היא נפגשה עם רבנים בכירים, משפיענים ופעילים והפכה לצבא של אישה אחת, שמקדישה את כל חייה לשחרור בעלה.

מרגע כניסתה לקמפיין השחרור, שמו של יהונתן פולארד הפך ידוע ומוכר לכל תושב בישראל, ותפילה לשחרור פולארד ולשלומו הפכה נוהג שגור באלפי בתי כנסת. סוגיית שחרורו גם נדונה בכל פגישה עם ראשי הממשל האמריקני.

במהלך חיי נפגשתי פעמים רבות עם יהונתן ואסתר. ראיתי בעיניו הבוהקות את האהבה וההערצה שלו כלפי אסתר, ואת רגשי התודה שחש כלפיה.

אסתר ז"ל, שזכיתי להכיר מקרוב, היתה אישה עוצמתית עם תעצומות נפש בלתי רגילות, שלקחה על עצמה משימת חיים לא פשוטה כלל - החזרת יהונתן הביתה.
בפי הציבור בישראל השתרש שמה של אסתר כ"אשתו של יהונתן פולארד". במקרה זה הדבר אינו בא להקטין, אלא דווקא להעצים, שכן בלעדיה היה חשש שסיפורו של בעלה ייעלם בתהום הנשייה.

אסתר ז"ל לקחה על עצמה מצווה ספציפית אחת, שאותה חרתה על דגלה - מצוות פדיון שבויים. עבורה שילמה מחירים קשים מנשוא, אבל עמדה מאחוריה ללא חשש או חרטה. אסתר היתה אישה של פדיון שבויים.

ניתן לספר עוד שעות רבות מאוד על פעולותיה הרבות והאמיצות של אסתר ז"ל, אך תקצר היריעה. עם זה, חשוב לומר בקול רם: עם ישראל איבד אישה אמיצה, נחושה ופורצת דרך, שהצליחה לסחוף אחריה אומה שלמה.

תיאור אסתר פולארד כ"אשתו של יהונתן פולארד", כמוהו כאות עיטור הגבורה הלאומי שהיתה ראויה לו, ויוכיחו זאת האלפים מכלל זרמי החברה בישראל שבאו ללוותה ולכבדה בדרכה האחרונה.